בכל פעם שאני עושה פעילות עם הילדים שלי, אני תוהה כמה מזה הם יזכרו כאשר הם יגדלו. ברור לי שמה שמתרחש כאן ועכשיו חשוב לא פחות, אבל אני אישית לא זוכרת כלום לפני גיל חמש וגם זה במעומעם. אין לי ספק שכל מה שקורה לנו בילדות משפיע עלינו בעתיד, וכמעט לכל דבר שעברנו תהיה השפעה כלשהי על דפוסי ההתנהגות שלנו בחיינו הבוגרים. לכן, חשוב לייצר זיכרונות ילדות טובים וחיוביים. חשוב להשתדל כמה שיותר שיהיה לילדים טוב ושמח בילדותם.
כדאי שנבין שזיכרונות הילדות שהילדים שלנו יצברו, הם לאו דווקא מה שאנחנו בוחרים לעשות איתם, כמו ללכת לפארק או לשחות בים, אלא דברים שקורים לנו שמשפיעים עליהם, וכן דברים שקורים להם שאנחנו לא תמיד מודעים אליהם. מה שאנחנו ננסה שיזכרו או נזכור בעצמינו, יהיה שונה לגמרי ממה שהם יזכרו.
זיכרונות ילדות והשפעתם
זיכרונות ילדות
יש לי לא מעט דברים שמפריעים לי היום, ולכן פניתי לנועה, המעבירה סדנה לזיכרונות ילדות, לנסות להבין כמה מהם, ואיך העבר שלי השפיע על מה שאני חווה כיום. כך התנהלה ההתנסות הראשונה שלי בניסיון להבין את זיכרונות הילדות:
נועה:”מה שאבקש עכשיו זה שתנסי להיזכר בזיכרון מוקדם, עדיף לפני גיל 9,10. לא משנה איזה זיכרון. מה שעולה לך כרגע בראש ותכתבי אותו.”
אני: “בלי לחשוב יותר מדי הזיכרון הראשון שהיה לי זה בזמן התארגנות לארוחת ערב משפחתית אני מחליטה דוקא לסדר את הצלחות של הבובות שלי בשולחן האוכל המשפחתי, אבא שלי מתעצבן ומעיף את כל הצלחות מהשולחן.”
נועה: “אוקיי. אם מהזיכרון הזה את צריכה לשלוף רק תמונת סטילס אחת, מכל האירוע, מה היא התמונה שחקוקה לך הכי חזק בזכרון? בנוסף, מה הרגש שמלווה את הזיכרון הזה?”
אני: “התמונה החרוטה בראש שלי היא שאבא שלי מעיף לי את הצלחות. לגבי הרגש, אני זוכרת את הפרצוף המפוחד שלי. הרגש שמלווה את זיכרון הילדות הזה הוא פחד, בעיקר פחד.”
נועה: “טוב שהבאת דווקא זיכרון עם רגש לא חיובי, כי זה יפה לראות איך גם מתוך סיטואציה כזאת רואים בבירור את הכוחות. למשל, בזיכרון שלך אני מזהה יצירתיות, ואם לקחת משהו מתחום אחד ולחבר לתחום אחר, אני רואה שאת דעתנית. את כנראה יודעת שזה לא המקום הנכון של צלחות בובות, ובכל זאת את מניחה אותן שם. את מבינה את הנורמות של המשפחה, שבשולחן האוכל שמים צלחות של אנשים, את יודעת לסדר, את אוהבת ויודעת למשוך תשומת לב. חוץ מזה, את אדם אקטיבי. יש הרבה תנועה בתוך הזיכרון. הרבה אנרגיה. יש השתוללות, וסידור צלחות. את אדם שעושה…”
ברגע הזה קצת ניסיתי להתנתק מהזיכרון האישי שלי, ולחשוב על הבת הקטנה שלי בת הארבע עושה דברים דומים ותהיתי לרגע אם זה בא מאותם המקומות. אם אחזור רגע לזיכרונות הילדות שלי, חשוב לי להבין את המהות והרציונל שמאחוריהם.
נועה: “עכשיו אסביר את הרציונל של הזיכרונות, והוא שזאת לא סתם אנקדוטה אקראית מהעבר, שדווקא אותה בחרת. זאת תפיסת העולם שלך כעת. הסיבה היחידה שבגללה אנחנו זוכרים זיכרונות מסוימים ולא אחרים, היא בגלל שהזיכרונות הללו הם המצפן הפנימי שלנו. הסיפור שלנו על החיים. זו חלק מתפיסת העולם הסובייקטיבית שלך. זה מופיע מאד בבירור בזיכרון הזה, אפילו שהוא בן שורה או שתיים בלבד.”
זה כל כך נכון. כל מה שהיא קלטה מזיכרון של כמה שורות מפעם, מגדיר אותי היום בתור מבוגרת. זה עוד כשלא באתי מוכנה מראש לשיחה ואין לי מושג למה זה הזיכרון הראשון שעלה לי לראש. כמובן שמעבר ללנסות להבין את זיכרונות הילדות שלי, וכיצד הם משפיעים עליי כיום, אני לא יכולה להתנתק מכך שאני אמא. שאני חלק מההווה של הילדים שלי, שלהם יהיו בעתיד זכרונות ילדות שהם ינסו להבין ולפרש. לא אוכל לחזות את העתיד ולנסות לחשוב איזה זיכרון יעלה להם בטיפול או בלי קשר לטיפול, אבל המחשבה הראשונה שמשום מה קפצה לי לראש היא שאני חייבת להפסיק להרים את הקול. אני חייבת לצעוק פחות, להתעצבן פחות. אני רוצה שהם יזכרו ילדות שלווה ורגועה ולא שיעלה להם זיכרון של אמא כועסת ועצבנית אשר ישפיע עליהם בעתיד, בחייהם הבוגרים.
נכתב בשיתוף נועה שריג, מטפלת בשיטת אדלר ומעבירה סדנת “הקסם של זיכרונות ילדות”.