אימהות רבות, כששואלים אותן מתי התחברו לתינוק בפעם הראשונה עונות ‘עוד בבטן’ או ‘מיד כשנולד’. וזה קורה, אני לא אומרת שלא. אבל יש אימהות, כמוני למשל, שלא התחברו לתינוק בבטן. ולא בלידה. וגם לא שבוע אחרי. כל האושר העילאי, ההרגשה המלאה שמצאתי את ייעודי, שאני עכשיו שלמה- כל זה פסח עליי. אז בדקתי- האם באמת יש שיטה שתלמד אותי איך להיות אמא מאושרת.
אם מסתכלים על זה במבט שטחי לגמרי- במשך 9 חודשים יצרת אדם בתוכך (הנוסע השמיני מישהו?) , ילדת אותו בשעה טובה ובשלום (זה לא מובן מאליו) ועכשיו את אמא. את אמורה להיות שלמה, רגועה ומאושרת. עכשיו תוסיפו את ההורמונים המשתוללים, הטראומה של הלידה (גם אם עברה בקלות, זו טראומה לגוף), הגוף שלך שלא חזר לעצמו, העייפות, התינוק הבוכה (ואין לך מושג למה), הציפיות מהחברה…. אפשר להבין למה זה לא בא בקלות.
אבל בכל זאת רציתי מאוד, להיות אמא מאושרת. הלכתי עם הקטנטנים לסדנאות, השתתפתי במפגשי ‘אימהות מדברות’, התייעצתי ושיתפתי… והיה לי נעים ונחמד. אבל לא להיט. בדיוק ככה- לא להיט. ובאח שלא היתי מאושרת.
לקח לי הרבה זמן להתחבר לתינוק ואח”כ לעוד תינוקת וככל שהם גדלו ובגרו- זה לא נהיה יותר קל או פשוט. התחברתי, התאהבתי, אהבתי- אבל הרגשתי שאני ממלאת תפקיד . תפקיד של אמא כמו שהוא מופיע אצלי בראש, כמו שהחברה מכתיבה לי, כמו שהאימהות מסביבי מתנהגות. והיו ויש רגעים של אושר והאהבה היא טוטאלית , אני אוהבת את עצמי יותר מאשר אותם ואתן להם את חיי בכל רגע נתון. אבל מאושרת? לא בדיוק ההגדרה.
איך להיות אמא מאושרת.
צילום: אורלי רוזנבלט
כך מצאתי את עצמי בבוקר אימהות שמדבר על אושר פנימי. עזבו אתכן מלהשוות את עצמיכן לסביבה. עזבו אתכן מלהתנהג כך או אחרת כי סבתא/דודה/אחות טיפת חלב אמרה לך. ברגע שתביני מה את רוצה בתור אישה, בתור אמא- ברגע שתמצאי את נקודות האיזון בתוכך, תמקדי את עצמך ותגדירי לעצמך מה את רוצה- תמצאי את זה. ואז יבוא האושר. פשוט כך- הוא יבוא. והרבה חכמות ממני אמרו ולא מעט פעמים- אמא מאושרת זו אמא שטוב לה!
אז איך עושים את זה? פשוט מאוד.
- תמקדי את עצמך- מה אני באמת רוצה? מה אני רוצה עכשיו? ולא תשובה כללית כמו ‘אני רוצה לישון, אני רוצה שהילדים יקשיבו לי…’ ברגע ששיניתי את זה ל’אני רוצה לישון הערב מוקדם’ אני רוצה ללכת עם הילדים לגן השעשועים ושיהיו מממושמעים’ היה לי הרבה יותר קל להבין מה אני רוצה ומה חסר לי. מיקדתי את עצמי. ולא רק לגבי האימהות שלי אלא לגבי כל החיים שלי.
- לסלוח לעצמך- לא קרה כלום אם קמת מאוחר והילדים איחרו לגן. ולא קרה כלום אם צעקת עליהם. וזה בסדר אם את האמא היחידה ששכחת שהיום צריך חולצות לבנות (אני אישית מקבלת טלפון מהגננת ערב לפני מרוב שאני שוכחת…). והכוונה היא לא שזה בסדר ותמשיכי ככה. כי את לא עושה את זה בכוונה או לא אחראית. אבל זה קורה. לכולנו. אז תסלחי לעצמך ותביני שזה בסדר.
- לא להכניס את עצמך לקטגוריות ולתקוע את עצמך בהן- ‘אני חסרת אחראיות’ ‘אני תמיד מאחרת’ ‘אני לא טובה בלעזור בקישוטים…’ כי אז את תקועה. ואת מאפשרת לעצמך לאחר או להיות חסרת אחראיות כי את הרי כזו. אז לא , את לא. אל תקטלגי את עצמך. את יכולה להגיע בזמן ואת יכולה לעזור בקישוטים. אם את רוצה.
- להוכיח לעצמך איפה את כן מוצלחת, במה את כן טובה ומה את כן אוהבת לעשות ולהשקיע שם- אני שונאאאאאת לשבת איתם בבית ולשחק איתם משחקי קופסא. ואני לא מתה על ללכת לגני שעשועים. אבל אני אוהבת לאפות ואני מתה על הים אז אני עושה עם הילדים מה שטוב לי ונכון לי וכשאני נהנת הם גם נהנים. אם תכריחי את עצמך לשחק איתם רק כי את צריכה עכשיו את לא תהני והם ירגישו. אז תחשבי איפה טוב לך ותעשי את זה איתם.
- הרגשת ‘נעים לי’ וזו העצה הכי חכמה שלקחתי מהבוקר הזה. שאם זה נעים לי ומרגיש לי נכון- זה נכון. ואם זה לא נעים לי או מרגיש לי שאני עושה את זה כי אני חייבת. אז פשוט לא. וזה לרגע לא הופך אותי לאמא טובה פחות.
אז אמנם לא יצאתי מאותו בוקר מאושרת ולא חזרתי הביתה עם הרגשה שראיתי את האור אבל החלטתי ליישם. וזה עובד. ברגע שהתחלתי לשאול את עצמי מי אני ומה אני רוצה- איזו מין אמא אני עכשיו- איפה זה טוב ואיפה לא, ואיזו מין אמא אני רוצה להיות- נהיה לי הרבה יותר קל לתפקד.
אז אני לא אמא מאושרת. אבל אני אמא מאוד מאוד שמחה!
נכתב בשיתוף יעל דורון יבין מאמנת ומנחת אימהות.