האמת היא שמאז שאני אמא אני לא מתה על החופש הגדול. יש לי חודש שלם להעסיק אותם. חודש שלם בו לוהט בחוץ, הכל עמוס, והכל גם עולה המון כסף. והשאלה שכל ההורים מתמודדים איתה- איך מעסיקים את הילדים בחופש.
וזה בחופש רגיל.
אבל החופש הפעם שונה. הפעם אני צריכה להעסיק אותם פי שתיים כי כמעט כל מקום סגור, ואם פתוח אני מפחדת להיות איתם בדרכים, הם מפחדים לצאת מהבית וכבר נגמרו לנו הפעילויות. והשאלה שכל ההורים החופש מתמודדים איתה היא- איך מעסיקים ומרגיעים את הילדים בממ”ד?
הם משתגעים. ואני משתגעת ביחד איתם. הלחץ, הפחד, האזעקות, הפיצוצים, זה שאי אפשר לצאת אפילו לגן שעשועים שליד הבית.
ציירנו, צבענו, גזרנו והדבקנו. ראינו תוכניות טלוויזיה, שיחקנו במחשב… אבל הם לא רגועים. וגם אני לא רגועה. כי הרי זה לא חופש רגיל וזו לא פעילות רגילה במזגן בסלון כי מאוד התחשק לנו להיות בסלון. זו פעילות בסלון כי בחצר שומעים את ההפצצות מסביב והסלון הוא החדר הכי קרוב למרחב המוגן.
בהתחלה זה מאוד תסכל אותי. גם להעסיק אותם גם להתנהג כאילו הכל בסדר ואני לא לחוצה ולא מפחדת. אבל מהר מאוד הבנתי שזה פשוט לא עובד. לא להם ובטח שלא לי. הילדים שלי מרגישים שמשהו שונה. גם אם הם לא לגמרי מבינים. ואני הבנתי שאני לא יכולה, או צריכה להסתיר. ושאת הזמן המשפחתי הזה נכפה עלינו אני יכולה לתעל לטובתינו.
איך מעסיקים ומרגיעים את הילדים בממ”ד? צילום: אורלי רוזנבלט
קודם כל אני כבר לא משחקת אותה גיבורה. אני מפחדת ואני עצובה ואני לא מסתירה את זה. וכשאנחנו בממ”ד אני אומרת להם- אני מפחדת. וזה בסדר שגם אתם מפחדים. מה שחשוב זה להקשיב להוראות פיקוד העורף ונהיה מוגנים.
אני גם לא מתביישת לבכות לידם. וכשהם שואלים למה אני מסבירה שעצוב לי על החיילים שנלחמים ועל הילדים שאין להם חופש- הילדים שלנו והילדים שלהם.
מה אנחנו כן עושים?
- מציירים. זה פורקן נהדר. אני מפזרת להם ניירות ובריסטולים ועיתונים על הרצפה. עם צבעים, טושים ומכחולים. ולא מנחה אותם אלא נותנת להם לפרוק. הם מציירים ציורים חזקים מלאים בצבע. זו דרך נפלאה להוציא את הפחד ואת הארגסיות עקב המצב.
- רוקדים. אני שמה מוסיקה ואנחנו פשוט משתוללים. ואני איתם. עוצמים עיניים וזזים לפי הקצב. זה עוזר לפרוק הכל.
- קשה לנו להתרכז במשחקי קופסא עם הוראות. והאזעקה מפריעה לנו להרכיב פאזלים. אז שמנו פאזל אחד ומשחק אחד בממ”ד ואנחנו משחקים ומרכיבים בהמשכים בכל פעם שאנחנו שם.
- אופים. התחלנו ביחד לאפות מגשים ע”ג מגשים של עוגיות. ככה אני גם מפעילה אותם וגם ביחד עושים מעשה טוב ושולחים לחיילי צה”ל.
- חוברות עבודה. נכון שזה עוד חופש ואני באוגוסט אוהבת לתת להם להיות בחופש טוטאלי אבל דוקא הקיץ להשאיר אותם בשגרת הגן ולהכין אותם לקראת שנת הלימודים הבאה עוזר לכולנו. העובדה שהם יודעים שילכו לגן בספטמבר מרגיעה אותם. אז אנחנו עובדים על מספרים ואותיות ואפילו אנגלית.
זה לא החופש שאיחלתי לנו, לא לי ובטח לא להם. מה שבטוח- שאם נצלח אותו, החופש הגדול של שנה הבאה יעבור לי בקלות רבה – בתקווה שאותו נבלה בחוץ, וכמה שיותר. ואם בסלון- רק מתוך בחירה