בגן של הבת שלי הנהיגו נוהל בו הוחלט כי “אין סודות בחברה”. כלומר, אין כזה דבר לספר בסוד משהו לילד או לילדה בלי לספר לכולם. בגן של הבת שלי לא לוקחים לצד בשקט ולא לוחשים בלי שאחרים ישמעו. הסיבה היא שזה מעליב את הסובבים ויש להימנע מכך. לילדים אין את האפשרות להבין שלפעמים פשוט רוצים לספר משהו רק לחבר טוב. בגיל ילדות אנו מסבירים להם שאם לא משתפים ילד מסויים או שמספרים לכולם סוד ואחד משאירים מחוץ לעניינים אז זה מעליב, מבודד, ואפילו סוג של מחרים את אותו הילד.

לכל אחד מאיתנו יש סוד. כזה שלא סיפרנו לאף אחד, או כזה שאנחנו מספרים רק לחבר אחד טוב. לילדים יש הרבה סודות, לא כמו של המבוגרים, כי כל דבר אצלם יכול להפוך לסוד בקלות, אבל הם עסוקים כל היום בהתלחשויות וסיפורי סודות זה לזה. דבר נוסף הוא שאצל ילדים סוד נחשב לדבר לא טוב. הכוונה בכך היא שכאשר ילדים אחרים מספרים סוד הם בגלוי לא רוצים לשתף ילד אחר. זה לא באמת משנה על מה הסוד, אותו ילד יהיה בטוח שזה עליו. כתוצאה מכך אותו הילד יהיה עצוב מאוד שלא משתפים אותו. כשחושבים על זה קצת לעומק, סוד הוא באמת משהו שלא רוצים לשתף בו אף אחד אחר, לכן תמיד מקבל מעמד של משהו שלילי שמנסים להסתיר. חוץ מסוד על מסיבת הפתעה או מתנה שמתכננים למישהו, אין הרבה סודות טובים.

אין סודות בבית ובכל מקום אחר

אין לאפשר סודות בחברה

אנחנו הנהגנו את השיטה הזו בבית – אצלנו אין סודות בחברה. אם אני רוצה להגיד לבן הבכור שלי משהו, בלי שאחותו הקטנה תשמע, אני מחכה שהיא תלך להביא משהו מהחדר או שכבר למדנו לעשות סימנים בינינו. אבל אנחנו לא לוחשים, לא עושים עם השפתיים ובטח שלא מספרים סוד. אין כזה דבר סוד בחברה, אין כזה דבר שנגרום לה להרגיש מחוץ למעגל, גם אם אני רוצה להגיד לבן שלי משהו שנועד להרגיע אותו כדי שלא יציק לאחותו.

השבוע העברתי פעילות בכיתה של הבן שלי וכאשר סיימתי והייתי צריכה ללכת, הוא לא רצה להיפרד ממני. בשביל להסיח את תשומת ליבו ולגרום לו לבוא אליה, המורה קראה לו ואמרה “בוא איתי, יש לי סוד לספר רק לך, בלי שאף אחד ישמע”. ברור שהכוונה של המורה היתה טובה וסביר להניח שלפני שהבת שלי הנהיגה את הנוהל החדש בבית, הייתי משתפת פעולה, אבל הפעם זה הרגיש לי לא בסדר. הסתכלתי על הילדים האחרים וראיתי כמה הם מאוכזבים, הם בטח חושבים “גם זו לא אמא שלהם שהעבירה את הפעילות ועכשיו הוא גם מקבל סוד מהמורה! איזה כיף לו!”. למזלי הבן שלי מכיר את הנוהל (הבת שלי חינכה אותנו היטב!) והוא אמר למורה באותו הרגע “תגידי לי בקול, אין סודות בחברה”. היא הופתעה.

אני הסברתי לה שאנחנו לא נוהגים לספר דברים, גם אם הם טובים, בסוד. אנחנו לא מוציאים מישהו אחר מהמעגל וגורמים לא להרגיש שהוא לא חלק. נכון שבמקרה הזה היא רצתה לעודד את הבן שלי, אבל לא על ידי כך שהיא תספר לו סוד מול כל הכיתה. אולי הוא ירגיש מיוחד, אבל זו לא הדרך לייחד אותו או לחזק אותו. אז חשבנו ביחד על מה יקל עליו את הפרידה ממני ובסוף הילדים עזרו לו והוא נפרד יפה ולא היה צריך סוד.

בערב של אותו היום המורה התקשרה והתנצלה. הסברתי לה שאין על מה, אך ממה שאנחנו למדים, סודות מחלישים ולא מחזקים. אם רוצים ללמד את הילדים לא להסתודד ולספר סודות זה לזה ולפגוע בילד אחר או לספר סוד על ילד אחר אז צריך, כמו כל דבר, להוות דוגמה אישית. מעכשיו גם בכיתה של הבן שלי מונהג הנוהל – אין סוד בחברה!