אז, למה הם רבים כל הזמן ואיך מפסיקים להיות השוטר של הבית?
השעה 17:30. את בסך הכל רצית חמש דקות לחתוך סלט או לענות למייל דחוף. ופתאום זה מתחיל: צרחה מחדר הילדים, בכי, טריקת דלת, ואז המשפט שגורם לכל אמא לעווית בעין: “אמא!!! תגידי לו!!!”.

ברוכה הבאה לזירה.

מצד אחד: הגדול, שיודע בדיוק איך ללחוץ לקטן על הכפתורים. מצד שני: הקטן, שיודע בדיוק איך לבכות כדי שתחשבי שכרתו לו איבר. ובאמצע: את, שרק רוצה שקט, ומוצאת את עצמך הופכת לשופטת בית המשפט העליון לענייני לגו.

למה זה מוציא אותנו מדעתנו? ולמה, למען השם, הם לא יכולים פשוט להסתדר? הנה האמת על מריבות אחים, ואיך יוצאים מהלופ הזה (בלי לצעוק).

למה אחים רבים? (ספוילר: זה לא כי אתם הורים גרועים)

לפני שאת מתחילה עם רגשות האשם (“למה אצל השכנים שקט?”), חשוב להבין: מריבות אחים הן חדר כושר לחיים. הבית הוא המקום הבטוח שלהם להתאמן על כישורים חברתיים: משא ומתן, עמידה על שלי, ויתור, והתמודדות עם תסכול. כשהם רבים, הם בעצם בודקים גבולות, אחד של השני, ובעיקר את שלך.

אבל יש עוד סיבה: תשומת לב. שימי לב למשוואה הפשוטה: כשהם משחקים יפה בשקט בחדר – את נהנית מהשקט ומנצלת את הזמן לעניינייך (כלומר, איך אומר זאת בעדינות, את מתעלמת מהם). כשהם מתחילים לריב, לעומת זאת, את מיד מגיעה, מתערבת, מדברת, שופטת.

המסקנה של הילד: “כדי להביא את אמא, צריך ליצור אקשן ולצעוק!”.

הטעות הגדולה: “מי התחיל?”

כשאת נכנסת לחדר ושואלת “מי התחיל?”, את נופלת למלכודת שהילדים טמנו לך.

הרי הם ישקרו, או שכל אחד יאמץ את האמת שלו (“הוא הסתכל עלי!”, “הוא נשם ליד הלגו שלי!”).

מה קורה כשאת לוקחת צד?

ברגע שהחלטת מי “אשם”, סימנת ילד אחד כ”קורבן” (שילמד לבכות כדי להפעיל אותך) וילד שני כ”תוקפן” (שיצבור כעס עלייך ועל אחיו).

אז מה עושים? מדריך להורים העייפים

המטרה שלנו היא לא למנוע את המריבה (זה בלתי אפשרי), אלא לצאת מהתפקיד של השופט.

1.  אל תתערבי מיד (חוק ה-10 שניות) שמעת צעקה? חכי. ספרי עד 10. תני להם רגע לנסות לפתור את זה לבד. אם תרוצי ישר, את מונעת מהם את ההזדמנות להסתדר. הרבה פעמים הצעקות נרגעות אחרי דקה בלי שתעשי כלום.
2.  תיאור מצב במקום שיפוט אם המריבה מסלימה (מכות או צעקות בלתי נסבלות), כנסי לחדר. אבל במקום לשאול “למה הרבצת?”, פשוט תארי את מה שאת רואה בצורה יבשה: “אני רואה ששניכם רוצים את אותה מכונית וכועסים מאוד”, “אני שומעת המון צעקות בחדר הזה וזה לא נעים”… ברגע שאת רק משקפת, את לא “נגד” אף אחד. את גורם ניטרלי.
3.  החזירי את הכדור אליהם אחרי שתיארת את המצב, תשאלי: “אז איך אתם פותרים את זה?” בהתחלה הם יהיו בהלם. הם רגילים שאת פותרת. אם הם לא יודעים, תציעי: “או שעושים תורות, או שמוצאים משחק אחר, או שהמכונית עולה למדף עד שתירגעו. תחליטו אתם”. ואז פשוט צאי מהחדר. כן, צאי. תשאירי אותם עם האחריות.
4.  שבחו את השלום (ולא רק את המלחמה) זוכרת את עניין תשומת הלב? הטיפ הכי חשוב הוא “לתפוס אותם על חם” כשהם לא רבים. כשהם משחקים יפה, כנסי לחדר ותגידי: “איזה כיף לראות אתכם בונים ביחד, זה עושה לי נעים בלב”. תחזקי את ההתנהגות החיובית, כדי שהם לא יצטרכו לריב כדי לזכות במבט ממך.

יהיו ימים שזה יעבוד, ויהיו ימים שהם ימרטו לך את העצבים עד דק. זה חלק מהחבילה.

אבל תזכרי: העובדה שהם רבים לא אומרת שהם ישנאו אחד את השני כשיגדלו.

להפך. הם לומדים עכשיו איך לריב ואיך להשלים. התפקיד שלך הוא רק לוודא שאף אחד לא מדמם, ולספק להם את המרחב ללמוד להסתדר, גם אם זה אומר שיהיה קצת רעש בדרך.