לא מזמן חברה שאלה אותי “את מי לקחת איתך לחדר הלידה?”. אני, ללידה של כל אחד מהילדים שלי לקחתי איתי את אמא שלי. היא האישה הכי חזקה שאני מכירה, האישה הכי קרובה אליי והיא כבר עברה ארבע לידות בעצמה, בלי אפידורל. היא זו שחתכה את חבל הטבור של שני הילדים שלי, היא זו שהחזיקה אותם ראשונה, ואין לי ספק שגם בילד השלישי כך יהיה. עניין אותי לדעת את מי נשים אחרות לקחו איתן ללידה ומדוע. אז שאלתי מגוון נשים ואלו התשובות שקיבלתי:
לקחת איתך לחדר הלידה רק את בעלך
בעלי – החבר הכי טוב שלי
באופן מפתיע רוב הנשים בחרו לקחת איתן לחדר הלידה רק את הבעל שלהן. הסיבה העיקרית, כפי שמישהי תיארה בפניי, היא: “מבחינתי, זו חוויה כל כך אינטימית בין בני זוג שלא ברור לי למה מישהו אחר צריך להיות נוכח…”. שאר הנשים שענו כך טענו שמדובר בחבר הכי טוב שלהן והאבא של הילד שעומד להיוולד, לכן אין סיכוי שהוא לא יהיה לצידן שם. חלק מהנשים הסכימו שהאמא תלווה אותן עד לחדר הלידה, אבל לתוך חדר הלידה עצמו רק הבעל נכנס. רובן טוענות שזהו רגע משותף רק לאם ולאב העתידיים ואין שום צורך שעוד מישהו יהיה נוכח ברגע המרגש הזה מלבדם.
“לקחתי את אחותי”
“אחותי כי כבר ילדה חמש פעמים וכל לידה הייתה שונה, אז היא יודעת למה לצפות ולהסביר לי על התהליכים השונים בעת הצורך”. רוב הנשים שבחרו את האחיות שלהן שילוו אותן בלידה, בחרו אחות שכבר ילדה יותר מפעם אחת ויודעת בדיוק מה הולך לקרות, ולא רק מכירה את התהליך אלא גם מכירה את האחות שיולדת אפילו בלי מילים.
“רק את אמא שלי”
אלה שקרובות לאמא שלהן, ללא ספק או מחשבה שניה, לוקחות אותה איתן. גם אם הן לוקחות את הבעל, הן לוקחות גם את האמא, בתנאי שהיא באמת לא כזו שמשתלטת ותיתן לו את המקום וגם תדע לספק פרטיות כשצריך. “אמא שלי היא הפה שלי כשאני לא יכולה לדבר”, אמרה אחת והשנייה הוסיפה “כי היא ילדה אותי”.
מי שלקחה את אמא שלה ללידה או מתכננת לעשות זאת אומרת בביטחון גמור “אמא היא היחידה שאפשר לסמוך עליה. היא זו שתהפוך את העולם בשביל הבת שלה ותדאג שהכל יתקתק”, מה שנותן לך תחושת ביטחון מוחלטת. יש כאלה שהביאו איתן גם את הגיסה או האחות על מנת לשמור שהאמא לא תחרוג מתפקידה או תדאג יותר מדי או אפילו תעצבן את היולדת במהלך הלידה. “למה את אמא? – כי היא עברה 4 לידות בעצמה, וכמה שהיא לחוצה ומעצבנת ביומיום, היא יודעת להיות רגועה ופרקטית ברגעים קריטיים. מעבר לזה, היא מפנקת עם אוכל טעים ובריא והייתי חייבת את זה אחרי הלידה בבי”ח. האוכל שם היה בלתי אכיל…”.
“לקחתי איתי רק את חמותי”
מפתיע, אבל יש לא מעט נשים שמוכנות ואפילו רוצות לקחת את החמות שלהן איתן. בעוד יש כאלה שתעשנה הכל כדי שהחמות לא תתקרב לחדר הלידה, יש נשים שקרובות לחמות יותר או שלצערן אין להן אמא והן לוקחות את החמות ללידה. השאלה הנשאלת היא – למה לא את אמא אם אפשר?, התשובה שקיבלתי היתה: “אמא שלי תמיד אמרה שאין לה את הכוחות הנפשיים לשמוע את הבת שלה בוכה… לשמחתי יש לי חמות שמשרה עליי רוגע ובזכותה ילדתי אפילו פעמיים בלי אפידורל!”. אחרות מעדיפות שאמא שלהן תחכה בחדר ההמתנה: “אמא לא תכנס לחדר לידה… אין סיכוי שהיא עומדת בזה”, אמרה אחת הנשים. לעומתה החמות תתפקד כמו שצריך וגם תתמוך בבן שלה תוך כדי אם צריך.
את מי לא לקחת איתך לחדר הלידה
חשוב לא פחות, ואולי אף יותר, זה לדעת את מי לא לקחת איתך חדר הלידה. כל אחת עם סיבותיה שלה:
“את בעלי לא רציתי שם”
הסיבות לא לקחת את הבעל בעיקר התבססו על כך שמדובר בבן זוג רגיש מדי שיתעלף או שלא ידע מה לעשות, יאבד את עצמו ורק יפריע ולא יועיל. יש שניסו בפעם הראשונה והבינו שללידות הבאות הן לא מוכנות שהבעל יצטרף. אגב, העובדה הזו נוחה לחלק מהגברים, אך מכעיסה אחרים שרוצים להיות שותפים בכל תהליך הלידה.
את חמותי
“את חמותי אני לא רוצה בחדר הלידה. עם כל הכבוד לחמות, ויש הרבה כבוד, לידה זה דבר מאוד אינטימי וחושפני ולא הייתי רוצה שתהייה שם. גם אם לומר את האמת יש סיכוי שהיא עוד תמצא את עצמה מעירה לי מה לעשות במהלך הלידה, איך לנשום, ולגמרי אין לי סבלנות להתעסק בשטויות האלה במקום בדבר האמיתי”, אמרה לי אחת. אחרות פשוט טענו שהן לא מרגישות מספיק קירבה כדי לשתף את החמות במצב האינטימי הזה.
בסופו של דבר באמת מדובר בתהליך מרגש וחוויה מטלטלת, אם כן לא ממש אינטימית, שכן יש צוות מיילדים שלם בחדר. אך האישה שיולדת צריכה להרגיש בטוחה ורגועה בזמן הלידה, לכן חשוב שיהיו איתה בחדר הלידה רק אנשים שיכולים לתרום לסיטואציה ולסייע במידת הצורך.