הבוקר התארגנתי כהרגלי, התלבשתי, הסתרקתי, התאפרתי, והקטנה שלי בת הארבע עומדת ומביטה בי מוקסמת. מבחינתה, אני מודל לחיקוי, והיא רוצה כל מה שיש לי ולעשות כל מה שאני עושה. באופן קבוע בבוקר, היא עומדת לידי על שרפרף ושואלת אותי, כל בוקר מחדש, מה אני עושה ומבקשת לעשות גם.

יש דברים שאני מרשה לה. אני שמה לה דאודורנט, אומנם רק בכאילו עם מכסה סגור (היא לא באמת שמה לב…), קרם פנים, מסרקת לה את השיער, ומתיזה לה מעט בושם. ואז מגיע החלק הקשה של הבוקר, כשאני צריכה להתאפר והיא רוצה גם. כל בוקר אותו הסיפור, וכל בוקר היא לא מוותרת. היא רוצה גם! היא רוצה להתאפר ובי עולה השאלה, האם לאפשר איפור לילדות ואם כן עד כמה, ומאיזה גיל בכלל?

ילדות קטנות מעריצות נסיכות, פיות ודמויות מהטלוויזיה. אבל, הרבה הרבה לפני כן, הן מעריצות את האחיות הגדולות שלהן, אם יש להן, ואת אמא שלהן. כך גם הקטנה שלי, מסתכלת בעיניים נוצצות על תיק האיפור שלי ורוצה גם.

לעיתים רחוקות אני נשברת ושמה לה קצת סומק או עושה לה בכאילו, אבל זה בהחלט לא מספק אותה (ולפעמים זה אף עשה פריחה לילדה הרגישה שלי). לכן אני צריכה להסביר לה שאיפור זה בשביל גדולות. רק אימהות מתאפרות, אני יודעת שזה לא נכון, אבל לא אכנס לסמנטיקה עם ילדה בת ארבע. לכן כל מה שאסור לה, מותר רק לאימהות. שאלת השאלות של הקטנה, כי כאמור היא לא מוותרת, היא “למה אמא?”

מדוע אני לא נותנת לה להתאפר בגיל ארבע זה די ברור. היא בת ארבע. השאלה היותר קשה היא מתי כן לתת לה. אני זוכרת שבבת מצווה שלי, אמא שלי הרשתה לי לנעול עקבים. באותו היום, לא היתה ילדה מאושרת ממני. עם שתי אחיות גדולות, זה היה אחד החלומות שלי. אבל, איפור היא לא הרשתה. התירוץ הרגיל של ‘את ילדה קטנה’ כבר לא עבד פה, כי כבר הייתי בת 12 ולא היה אפשר לומר לי את זה בבת מצווה שלי, אז היא הסתפקה ב’ככה’.

בגיל 16 היתה הפעם הראשונה שאמא שלי הרשתה לי להתאפר. אני זוכרת שהתארגנתי למסיבה כלשהי, ופתאום היא הציעה לי לשים רימל בעיניים. אנחנו קוראות לזה מסקרה. האימהות שלנו קראו לזה רימל. ואני, אני הייתי בעננים. עם עקבים ומסקרה בעיניים, שספק אם מישהו בכלל ראה, אני הרגשתי יפה ושכולם מסתכלים עליי.

חזרה לילדה שלי, אני לא יודעת באיזה גיל אסכים שתתאפר. אני בטח שלא אציע את זה, ובטוח שזה יבוא ממנה, אבל אני מנסה לחשוב על התגובה שתהיה לי לשאלה ‘למה לא?’ ואני לא בטוחה שיש לי תשובה יותר טובה מהתשובה של אמא שלי: ‘ככה’. אני רק יודעת שאני רואה ילדות בת מצווה היום, שנראות כמו כלות ומאופרות בהתאם. לי אישית זה לא עושה טוב. כי ילדה בת 12 היא ספק נערה ספק ילדה, אבל היא בטח ובטח לא אישה. בנוסף, האיפור לילדות כל כך רכות וצעירות הוא לדעתי מיותר.

כשהבת שלי בת הארבע מבקשת להתאפר, אני שמה לה קצת סומק. הרבה באוויר בכאילו, ומעט על הלחיים. לפעמים אני שמה לה אודם, ממש בקצה של הקצה, והיא מאושרת. רצה למראה לראות כמה יפה היא מאופרת. אבל לרוב, אני מסבירה לה שרק אימהות מתאפרות, וכשהיא תגדל אני ארשה גם לה. כמה תגדל? טרם החלטתי.