ערב לפני עריכת ברית מילה לבני בכורי נתקפתי בלחץ נוראי. פתאום המחשבה של לחתוך את הדבר העדין והפצפון הזה שבקושי מלאו לו 8 ימים נראה לי נוראי וברוטאלי. התחלתי לעשות רשימות בעד ונגד ברית מילה ובאמת חשבתי לרגע לבטל, אבל אז חזרתי בי. אני גדלתי בבית יהודי עם המצוות והמסורת וזה חשוב לי. ולמען האמת, עוד לא הכרתי גבר שזוכר את הברית שלו…
הסבים והסבתות שלי עלו לארץ לפני קום המדינה. הם שרדו את השואה והגיעו לכאן בשארית כוחותיהם להקים בית ומשפחה בארץ ישראל. שני הסבים שלי תרמו כל שיכלו לבניית המדינה וביטחונה, סב אחד שהתגייס לחיל האוויר וסב אחד שהחל לבנות את ירושלים. ההורים שלי נולדו בארץ ונרתמו למאמץ של הקמת המדינה. ואני נולדתי לתוך בית פטריוטי וציוני ויהודי.
ברית מילה כמסורת
אמנם לא הקפדנו על מצוות בבית, אבל כן שמרנו על קיום החגים ומסורות שעברו עם השנים. והיה לי ברור שכשאגדל ואקים בית משלי יהיה קידוש בשישי, יחגגו את החגים כמו שצריך ואם יהיה לי בן, אערוך לו ברית מילה. ולמה זה היה לי כל כך חשוב? כי זו מסורת. כי אני יהודיה, אני אוהבת להיות יהודיה וגאה בכך. טקס המילה הוא חלק מהדת שלנו כיהודים. אני גם מאמינה שאיש באמונתו יחיה וכל אחד יכול לבחור לעצמו אם להאמין, איך לקיים את האמונה הזו, אילו מסורות הוא כן רוצה לקיים ואילו לא, מה נכון עבורו ומה לא. ועבורי היה נכון לערוך ברית מילה לבן שלי.
ברית עם מוהל או רופא מנתח?
עוד דבר שהיה לי ברור זה שאני אערוך את הטקס כמו שצריך לפי הדת והמסורת עם מוהל דתי, תפילה וסנדק, וכל מה שמשתמע מכך. לאחר הלידה, כאשר הבנתי שיש לי שבוע בלבד לארגן את הכל, התחלתי קצת לקרוא על ברית מילה ולהתייעץ. למרות שידעתי שאני רוצה מוהל שזה מקצועו בחיים, לא שללתי לגמרי את האפשרות של מוהל רופא או רופא מנתח.
בסופו של דבר החלטתי, כאמור על מוהל, ולא רק בגלל המסורת, אלא בגלל שהרגשתי שמוהל אשר עושה זאת שנים על גבי שנים, זהו המקצוע שלו והוא יעשה זאת במהירות ובמקצועיות ויעילות ואין לי סיבה לדאגה. רופא מנתח אמנם מוכשר לניתוח מסוג זה, אך המחירים נראו לי מופקעים, וגם להוציא את בני בן השבוע אל הרופא לא נראה לי רעיון כל כך טוב. מה גם שהעניין של ניתוח בהרדמה מקומית גרם לי לתגובה של התכווצויות בבטן. למה להזריק חומר הרדמה ולנתח תינוק כזה פיצפון? אם כבר, מעדיפה את הטקס כפי שהוא. לגבי מוהל שהוא גם רופא לא היתה לי התנגדות, אבל חברה טובה המליצה לי על מוהל מהיישוב שלה ואותו לקחתי.
“בטקס ברית המילה עצמו לא נכחתי”
את הברית עשינו בבית הוריי, כשאבי היה הסנדק והוזמנו לטקס הברית רק בני משפחה קרובים. למרות הכל, זה לא הרגיש לי כמו אירוע חגיגי, ובהחלט לא הצלחתי לראות את הקשר של חיתוך איברו של בני לבין אכילת בורקסים באולם. בטקס ברית המילה עצמו לא נכחתי, לקחתי את אחותי לשכנה, הדלקתי טלוויזיה בקולי קולות וניסיתי לא לחשוב על מה שקורה בבית הסמוך. לא הספקתי לחשוב בכלל, וכבר קראו לי חזרה, וקיבלתי לידיים תינוק נימול וישן. אמרו לי שבבדיקת הדם הראשונה שלקחו לו (כמו שלוקחים לכל התינוקות הנולדים בבית החולים) בעקב הוא צרח יותר.
הלילה הראשון היה קשה. הוא בכה, והיה לא רגוע, ואפילו קצת שיכור מהיין שנתנו לו לשתות על מנת להקהות את הכאב שבחיתוך. נתתי אקמולי, קפצתי איתו שעות על כדור הפיזיו ובעיקר חיבקתי, נישקתי והרגעתי. והלילה עבר. למחרת התחלנו להוריד את התחבושת. היה לי קצת קשה לעשות זאת, ולו זה היה קצת לא נעים, אבל אחרי שבוע שכחנו שנינו מכל העניין.
לבחור אם למול או לא למול את הבן
היום בני בכורי בן חמש, וספק אם הוא זוכר את הכאב שבברית אבל אני שמחה שכך בחרתי. אני מכבדת את המסורת, אוהבת אותה ואת הדת שלי ובוחרת אילו מצוות לקיים ואלו לא. זו מצווה שבחרתי לקיים ואני שמחה על כך. אני גם שמחה על כך שיש חופש בחירה, וכל הורה יכול להחליט אם הוא מעוניין למול את בנו או לא. אם בחרת שלא למול את בנך, כשהילד יגדל, הוא תמיד יוכל לעבור ברית מילה בניתוח אם יחליט שזו המצווה שהוא רוצה לקיים.