כמה כבר אפשר לבלות בבית? וכמה כסף כבר אפשר להוציא?! אז גם אם היה ממש כיף, ב-1 בספטמבר כל הורה משחרר אנחה קטנה וחיוך, גם אם זה אומר שגם הוא צריך לחזור לשגרה בעצמו. יש שנהנים מהחופש וכל יום מבלים עם הילדים במקום אחר, יש שרק סופרים את הימים וכבר תולשים שיערות עד תחילת שנת הלימודים. לא משנה לאיזה סוג של הורים את שייכים – לכולם החופש הגדול בשלב כלשהו כבר קשה, חם, מעיק, דביק, לח, מלא והמוני, וגם יקר.

בתור אמא עצמאית שבילתה עם הילדים כל יום במהלך חודש אוגוסט הארוך, החם והלח הזה, אני יכולה בהחלט להגיד שאני מחכה בקוצר רוח ל-1 בספטמבר. גם כדי לחזור לישון וגם כי הם מתרגשים, גם כי יש לי כמה וכמה תכניות לאותו שבוע, שביום יום נראות לי פשוטות ומובנות מאליהן, אבל כל אוגוסט מחדש הן מזכירות לי למה אני מחכה, ומה אני צריכה להעריך!

הרשימה שלי ל-1 בספטמבר

להלן הרשימה שלי לתאריך ה-1 בספטמבר, בטוחה שתזדהו:

להיכנס לשירותים בשביל שירותים. ובשקט.

כלומר, לסגור את הדלת עד הסוף, אפילו לנעול אותה ופשוט להיות בשירותים. לא להשתמש בהם כמקום מפלט, לא לעשות פיפי בלחץ כשילד אחד דופק על הדלת והשני מנהל איתך עכשיו משא ומתן. לא להשאיר את הדלת חצי פתוחה, רק כי הם נשארו כמה רגעים לבד בסלון, שזה כמה רגעים יותר מדי. האפשרות השנייה האהובה עליי היא שמה-1 בספטמבר אני אפילו אוכל שלא לסגור את הדלת בכלל!

לשים שעון מעורר

כן, לשים שעון מעורר. לקבוע אני מתי אני קמה ולהתעורר לצליליו הנפלאים של השעון שקורא לי לקום ולא לילד שצועק “אמאאאאאאא” או לילדה שקופצת עליי, או להתעורר מול כפות ידיים דביקות שנוגעות בי או למישהו שקם לפנות בוקר רטוב כולו…

לשתות קפה חם ועד הסוף

תתארו לכם את הסיטואציה המדהימה הבאה: להרתיח מים. עד הסוף. רק פעם אחת! להכין קפה. חם. לשבת ולשתות אותו. חם. עד הסוף. לשטוף את הכוס. לחזור על הפעולה הזו אפילו יותר מפעם אחת ביום!!!

לשבת על הספה.

פשוט לשבת. בלי שיקפצו עליי, בלי שיקראו לי, בלי שימרחו עליי משהו לא מוכר, ובלי שיבקשו ממני לשחק איתם, מבלי שאצטרך לקום שוב ושוב. ושוב. פשוט לשבת על הספה. אולי אפילו להרים רגליים ולבהות באוויר. ככה, מינימום דקה רצוף ללא כל הפרעה.

לדבר שיחה שלמה בטלפון

מתחשק לי להתקשר לחברה שגם היא אמא, דווקא באותו יום של תחילת הלימודים ולנהל איתה שיחה ארוכה וסתמית על הכל ושום דבר, כל כמה זמן לעצור את השיחה רק בשביל להנות מהעובדה שאף אחד אחר לא עוצר לי את השיחה או צריך אותי בדיוק אבל בדיוק עכשיו. חוץ מזה שאין ספק ששיחה של מבוגרים מבלי מילות קוד, מעבר לאנגלית, או צרחות ברקע, שלי או שלהם, יהיה שינוי מרענן.

לגעת במקלדת במחשב כשהיא לא דביקה

מכיוון שאני חולקת את המחשב שלי עם שני זאטוטים קטנים, אני לא ממש יכולה להתיישב ולעבוד עם המחשב הנייד מבלי להעביר על המקלדת מגבון לח ולנקות אותה מפירורים של דברים שאני לא בטוחה שאני יודעת מה הם או רוצה לדעת מה הם היו.

להקשיב למוסיקה שהיא לא של ילדים

יהיה נחמד להיכנס לאוטו ובאמת לשמוע רדיו או כל דיסק אחר שלא מכיל כוכבת ילדים צעקנית או שירי ילדים מתחרזים שנדבקים אליהם ברגע ולאחר מכן מתנגנים לך במשך כל היום בראש ללא הפסקה.

ללכת לסרט כמו שצריך

לקנות לי פופקורן ושתייה ולא לחלוק. לבחור בעצמי את הסרט ובאמת לראות אותו, מההתחלה ועד הסוף, מבלי שאף ילד יצטרך עכשיו ומיד לשירותים או יפחד מקטע מסוים ונאלץ לצאת באמצע הסרט, או שיפיל את הפופקורן ונאלץ לקנות חדש.

לא לעשות כלום.

לזה האמת אני הכי מחכה. פשוט לא לעשות כלום. לא לקבוע מראש, לא לתכנן את היום, לא לחשב אצל מי הם היו עד עכשיו ולאן אפשר ללכת אחר כך, לא לחשוב על התפריטים של הארוחות… פשוט כמה שעות טובות שאני יכולה במהלכן לא לעשות כלום!!!

קדימה חודש ספטמבר. אני מוכנה ומזומנה, אתה יכול להגיע!