בתור הורים לילד ראשון אנחנו היסטריים מאוד, מקפידים על כל דבר ולחוצים יותר מידי. ואז מגיע ילד שני ואנחנו בטוחים יותר, יודעים יותר, ובמקביל עייפים הרבה יותר. כשמגיע הילד השני, על חלק מהדברים אנחנו מפסיקים להקפיד, כי פשוט אין לנו זמן ואין לנו כח. בחלק מהדברים גילינו שהם לא סופר חשובים כמו שהינו בטוחים במאה אחוזים בילד הראשון ופשוט התחלנו קצת לשחרר. שלא לדבר על כמה פחות הקפדנו עם הילד השלישי…
מצבים מוכרים עם ילד שני
ישנן לא מעט סיטואציות, שאם יש לכם יותר מילד אחד, אתם בטוח מכירים ומזדהים איתן:
מוצץ
לילד הראשון חייב להיות מוצץ הכי טוב שיש בשוק, רצוי עם כיתוב חמוד ושזוהר בחושך שנוכל למצוא בלילה. יש לו נרתיק מיוחד ובכל פעם שיש עליו טיפה לכלוך או שהוא נפל לרצפה, מרתיחים מים, מנקים, עושים סטריליזציה פעם ביום לפחות… ודואגים שיהיו בנמצא כמה מוצצים דומים.
כאשר מגיע ילד שני, אנחנו קונים את המוצץ הזה שנמכר הכי בזול, רצוי בזוג, שיהיה גם אחד לאח שלו. זה לא משנה לנו אם הילד ייקח את של אח שלו. ואם המוצץ נפל, מנגבים בחולצה ומחזירים לפה של התינוק. למרות שיש לילד מוצץ אחד שהוא אוהב, לא נורא מטריד אותנו אם הוא החליף אותו עם ילד אחר בגן…
האכלה
ילד שני לעומת ילד ראשון
בילד הראשון מקפידים על סינר האכלה ומנקים היטב את כל הכלים ומאכילים לפי הכללים. לא מתחילים טעימות לפני הזמן, מרתיחים הכל ומבשלים, מכינים מרק בלי תוספות רק עבור התינוק. הכל קורה במיוחד בשביל התינוק, בודקים היטב כל מאכל ומרתיחים מים עד שהילד מגיע לגיל שנה. עושים ניקיון יסודי לכל הבקבוקים וכלי האוכל פעם ביום וגם דואגים לדייסות וחטיפי תינוקות מיוחדים.
ילד שני אוכל ערום. כי למי יש כבר כוח לנקות סינר? או לכבס בכל פעם את הבגדים? ברגע שהוא יושב, הוא אוכל מה שנותנים לו ורצוי מחית פירות מוכנה, כי מי עכשיו יעמוד במטבח וירסק פירות… תבלינים זה טוב גם במרק, ואם הוא רוצה לנשנש משהו, האח הגדול שלו בדיוק פתח שקית של חטיף בוטנים מלוח…
טקס שינה וטקס אמבטיה
בילד הראשון, בשעה שבע בערב הבית הופך להיות בדממה מוחלטת וטקס השינה מתנהל בדיוק, אבל בדיוק כפי שיועצת השינה אמרה שצריך להיות, מבלי לוותר, מבלי להתבלבל. כך גם טקס האמבטיה שקדם לו. משתיקים ומחשיכים את הבית בשעה שבע, לא משנה איפה נמצאים, לא משנים שעות! התינוק ישן, אוכל ומתקלח בדיוק באותן שעות, ויהיה מה.
בילד השני מקפידים על טקס אמבטיה וטקס שינה, כי הם חשובים, בעיקר כשיש עוד ילד בבית, אבל משחררים בשעות. אפשר לוותר ללילה אחד ואפשר להתחיל גם בשבע ורבע או אפילו בשמונה. קורה.
לישון על הבטן
בילד הראשון ההיסטריה בשיאה. לא נותנים לתינוק לישון על הבטן, כשהוא ער ועל הבטן, ביבבה הראשונה כבר מרימים אותו, שלא יהיה מתוסכל חלילה. אנחנו מבינים שזה חשוב ומנסים כל מיני פעילויות לעודד את התינוק לפתח את הרמת הראש, אך מוותרים לו די בקלות.
עם ילד שני, הוא ישן על הבטן לידכם, כשאתם בהשגחה עליו. אם הוא קצת מתלונן כשהוא ער ועל הבטן, עד שלא מדובר בצרחות אימה, אתם לא מוותרים לו, כי הוא צריך לפתח את הרמת הראש ולחזק את חגורת הכתפיים. זה לטובתו!!!
לא לשחרר
בילד ראשון אנחנו בטוחים שרק אנחנו יכולים לטפל בתינוק שלנו, שרק אנחנו יודעים הכל. אפילו לסבתא ולסבא קשה לנו לתת אותו, למרות שהם אלו שגידלו אותנו… ואם כבר נתנו למישהו אחר שהוא לא אנחנו, להחזיק את התינוק, אז סביר להניח שבכל רגע נתון נביט ונבדוק, נעיר ונסדר, עד שלבסוף ניקח את הילד אלינו חזרה.
כשאנחנו עם ילד שני, אנחנו רק מחכים שמישהו יגיד “איזה חמוד” ואנחנו כבר מעבירים את החיתול ואת הילד אליו, מסבירים לו איך להכין בקבוק ומתי הוא רגיל לאכול.
הגנה והקפדה על “חוקים”
נכון לא מוציאים החוצה ילד בקור, לא מעירים ילד ישן, לא מסתובבים מחוץ לבית במשך 40 יום הראשונים לאחר הלידה. עם הילד הראשון מקפידים מאוד, ואם מוציאים אותו החוצה אז מלבישים במיליון שכבות וכל רגע בודקים שלא קר לו או חם לו ושהוא נושם.
בילד השני מעירים מכל סיבה, למשל אם צריך לאסוף את הגדול מהגן. ילד שני כבר לוקחים לאן שצריך, מתי שצריך, ומלבישים אותו בדיוק בכמות השכבות שצריך, לא פחות ולא יותר.
טיפת חלב ומעקב גדילה
בילד הראשון אתם במעקב שקילה, גדילה, אורך, גובה, גודל, היקף, וכל מה שצריך. נלחצים מהאחוזונים של טיפת חלב, בוכים ממה שאחות טיפת חלב אומרת, חרדים מכל שלב התפתחותי שלא מגיע בדיוק בזמן, לא מפספסים חיסון ולא מפספסים תור לבדיקה. בקיצור – היסטריים.
את הילד השני אתם כבר שוקלים על משקל ביתי, מודדים עם סרט מדידה, לא מוצאים את פנקס החיסונים, מגיעים לבדיקה רק כשאחות טיפת החלב מתקשרת, ובטח שלא נלחצים אם הוא לא זוחל. הרי יש לו אח גדול לברוח ממנו, הוא יזחל בטוח בקרוב מאוד. לגבי האחוזונים עם ילד שני – תזכירו לנו מה הם…?