כל הורה יגיד שהוא אוהב את הילדים שלו יותר מכל דבר בעולם. אך באותה נשימה, כל הורה יודה שלפחות פעם אחת, במהלך יום שלם עם הילדים, כל מה שהוא באמת רוצה זה רגע אחד עם עצמו. כמה דקות של חסד, בהן הילדים יתעסקו בשלהם ואנחנו נוכל להשגיח מהצד, ולרגע אחד לא לעשות כלום. בלי להחזיק, להאכיל, לנקות, לדגדג או כל דבר אחר עם הידיים שקשור לילדים.

לכן, ג’ימבורי הוא אחד המקומות האהובים עלינו כהורים. ג’ימבורי מהווה בשבילי סוג של בייביסיטר על הקטנטנים, הם משתוללים שם, בעוד אני מוצאת לי רגע של נחת ושקט לעצמי. מתאפסת רגע על היום שלי ולוקחת נשימה עמוקה. לא פעם ראיתי הורים משתוללים עם הילדים בתוך המשטח, בין המתקנים ונהנים לא פחות מהילדים. כך שבג’ימבורי אפשר לשלב זמן שבו הילד משחק לבדו, וגם זמן איכות של ביחד.

ג’ימבורי ככלי התפתחותי

שימו לב לאיזו פעילות הילדים לא ניגשים לבד. המנעות ממשחק מסויים, מעידה על קושי, ופה בדיוק המקום שלנו כהורים לעזור. נסו לחשוב על מקרים בהם נכנסתם עם ילדכם למשחקיה, לאן הם ניגשו מיד? למקום מוכר. למקום בו הם יודעים מה עושים, למקום בו בילו בפעם הקודמת, וממנו יש להם חוויות טובות. לדוגמה, ילד שקל לו לטפס, יבחר לעבור מעל למתקן ולא לזחול מתחתיו. אם תשבו בצד, תשתו קפה ותפטפטו עם חברים, הם יחזרו על הפעולה שוב, ויעשו את אותו הדבר. הילדים יישארו במקום המוכר, ולא יצרו לעצמם מצב של למידה חדשה. תפקידכם לקחת אותם דווקא למקומות הפחות מוכרים, ולאתגר אותם. ללמד אותם מה ניתן לעשות בכל מתקן, ולהקנות להם חוויה טובה שירצו לחזור עליה לאחר מכן.

השתוללו איתם, עזרו להם באתגרים שהם מנסה לקחת ואינם מצליח, נסו לעזור להם לחשוב, למצוא פתרונות ולהנות. עשו את כל הפעילויות תוך כדי משחק. המקום הוא מקום בטוח ונעים עבור הילדים, ועליו להישאר מקום כזה ולא להפוך למקום מאיים שהילדים לא ירצו לבוא אליו. במידה והילדים מנסים משהו חדש והחוויה היא לא חיובית כגון נפילה, חוסר שיווי משקל ללא תמיכה או פציעה חלילה, הם ימהרו לוותר עליה עכשיו ובעתיד. אך אם פעם אחת מערכת העצבים שלהם תסמן זאת כמשהו אפשרי, בפעמים הבאות הם ינסו שוב. חשוב להיות בהקשבה מלאה לרצונות של הילדים, להציב בפניהם אתגרים שהם מסוגלים לעמוד בהם, בהתאם לגילם. אין צורך כמובן להקשות בכוונה, או לאתגר אותם במשהו שאינם מסוגלים לו כרגע, או שאינם רוצים לעשותו.

במשחקייה, יותר מאשר בגן ובבית, הילדים יכולים להתרוצץ בבטחה, ולחקור על ידי כך את גופם ואת יכולותיהם הפיזיות. זה הזמן לאפשר לילדים להשתולל, כמובן תוך השגחה שלכם ההורים.

פעילות התפתחותית עם הילד בג’ימבורי

אם בחרתם לבלות עם הילדים בג’ימבורי, ניתן לעשות איתם פעילויות קצת יותר מעניינות אשר יפתחו להם את המחשבה והדמיון, ויתנו זווית נוספת לבילוי המשותף.

1. אפשר ליצור מסלול, ולנוע במסלול תוך כדי סיפור למשל, טיפוס על הר (שיפוע), מדרגות בארמון הנסיכה (מדרגות), שחיה באגם (זחילה תחת משהו נמוך) וכל מה שעולה על דמיונכם הפורה.
2. קשתות. לוקחים זוג קשתות שמחוברות בסקוצ’ים זו לזו והופכים אותן ליצירת מעין נדנדה. את התינוק מניחים על הקשת עצמה, כך שהוא כמו מעורסל ומניעים.
3. לאחר מכן, ניתן להפריד את הקשתות, ומהם ליצור עיגול אחד גדול. כעת יש להניח את התינוק על החלק העליון של העיגול למעלה, על הבטן או על הגב או בישיבה, לפי המנח שלו, ומניעים. כאשר הוא יושב לכיוון העיגול, נניע קדימה ואחורה וכך נעבוד על זקיפה וכפיפה. כאשר הוא יישב עם הפנים אליך, נניע קדימה ואחורה וכך נעבוד על כפיפה צידית. אם נעשה לו קוקו כל פעם מאחורי הגב, נעבוד על רוטציה.
4. מלבן ארוך וגבוה. מושיבים את התינוק על ראש המלבן למעלה, כשהמלבן עומד, ומניעים קדימה ואחורה, ולאחר מכן בסיבובים להוצאה משיווי משקל.
5. כאשר התינוק זוחל על שש, על שיפוע יש להניע קלות את השיפוע כל פעם לצד אחר, ולגרום לערעור שיווי המשקל של התינוק. התינוק כל פעם ינסה לאזן את עצמו מחדש ולהתרומם במקרה של מעידה. ככל שהשיפוע יהיה יותר תלול, כך יהיה על התינוק להשתמש יותר בכפות רגליו, כאשר השיפוע מתון יותר לרוב הם יעדיפו להשתמש בברכיים.
6. הנחת שיפוע על פוף או כרית או לחילופין על שיפוע נוסף, שיוצר שיפוע תלול הרבה יותר, ואז מניחים את התינוק בקצה השיפוע ומגרים אותו עם צעצוע בצידו השני. על התינוק לעבור לעמידת דב (עמידה על 4), כדי להצליח לטפס את השיפוע.

נכתב בשיתוף לילך עזרא, מאבחנת ומלווה התפתחותית, וקרן נפתלי, מדריכה התפתחותית לגיל הרך.