בוקר, אני ממהרת, כבר עברה השעה שצריך להיכנס לגן וכל הילדים יושבים במפגש. כל הילדים חוץ מהילדה שלי שהחליטה שהיא לא נכנסת לגן. אין באמת סיבה. היא קמה עצבנית ולא בא לה. היא עומדת בכניסה לגן, רוקעת ברגליים וצועקת, כך שכל הגננות בכיתות ליד מציצות לראות מה קרה. בשלב כלשהו אני כבר נואשת ומודיעה לה שאני הולכת ושמצידי תישאר בחצר עם השומר עד שהיא תחליט להיכנס, אבל הסייעת נלחצת ואומרת לי שאסור.

בסוף הגננת מצליחה לשכנע אותה להיכנס לגן, אבל היא נכנסת כועסת עם דמעות בעיניים ואני חוזרת הביתה מותשת. השלב הזה מוכר להרבה הורים. גם כשהילד ממש אוהב את הגן ורוצה להיות בו, לעיתים קשה לילדים להיפרד בבוקר מההורים. הדרך שלהם היא לא להיכנס לגן בשום אופן, כדי “לגנוב” עוד כמה רגעים עם אבא ואמא בתוספת המון תשומת לב מהגננת.

קושי להיפרד מהילד בגן

החלטתי שככה זה לא יכול להימשך ולכן התייעצתי עם כמה נשות מקצוע בתחום ועם הגננת, על מנת שזה לא יקרה שוב. מה עושים במצב שהילד או הילדה מסרבים להיכנס לגן? להלן כל האפשרויות:

1. לבדוק אם יש משהו שמפריע. בראש ובראשונה חשוב לשוחח עם הילד ועם הגננת על מנת לבדוק אם יש משהו שמפריע לו, מפחיד אותו או מעציב אותו בגן. בין אם זה ילד אחר, התנסות לא נעימה שהיתה לו, או פעילות שהוא פחות אוהב. לפעמים מדובר במשהו שיכול להיראות לנו קטן ולא משמעותי, אבל בשביל הילד הוא מאוד טראומתי או בעל חשיבות. לכן, כדאי לעקוב ולראות מה הילד עושה במהלך היום, אם אחרי שהוא נפרד מההורים הוא נרגע, משחק ומשתף פעולה, או שהוא יושב בצד כל היום. יש לבדוק גם איך הוא מקבל את פני ההורים כאשר הם באים לקחת אותו אחר הצהריים.
2. לצייר ציורים ולספר סיפורים. לפעמים לילדים קשה להסביר מה הם חשים ומה מפריע להם. לכן, תוך כדי סיפור, משחק או ציור הם יכולים להוציא מידע וסיפורים שנוגעים למה שמפריע להם. אפשר להמציא סיפורים עם שמות מוכרים מהגן, לקרוא ביחד סיפור על ילד שלא רצה ללכת לגן ולשאול שאלות. תוך כדי ניתן גם לשבת עם הילד ולצייר ציורים על מה שעברתם שניכם במהלך היום, כך שהוא יצייר את הגן ותוכלו אולי למצוא שם דברים שיסבירו לכם מה עובר עליו.
3. להגיע לגן ביחד עם חבר או חברה. ילדים מגיבים לסביבה ורוצים להיות דומים לחברים שלהם. לא סתם בבית, בארוחת ערב, הם בקושי יישבו דקה בשקט, אבל במפגש בוקר בגן הם ישבו יפה כמו כל הילדים ויקשיבו לגננת. לכן, אפשרות נוספת היא לתאם עם הורה אחר סבב של לקיחת הילדים לגן בתורות, או להיפגש בכניסה לגן ולתת לילד להיכנס יד ביד עם חבר שלו. מחווה זו תקל על הילד את הפרידה. הוא יראה איך הילד השני נכנס לגן, בנוסף הוא גם ירגיש ביטחון יותר כאשר הוא נכנס עם חבר שלו ולא לבדו.
4. לא לאחר. ילדים צריכים שגרה. כאשר הם יודעים שהם מגיעים לגן יש מפגש, לאחר מכן ארוחת בוקר, ואז המשך פעילות, יותר קל להם לתפקד. כאשר הם קמים מאוחר ומאחרים לגן ונכנסים באמצע, הם לא תמיד רוצים להיות חלק או שקשה להם להשתלב בפעילות הקיימת. לעיתים הם אף כועסים שהם הפסידו את מה שהיה קודם לכן, שכל שאר הילדים כן חוו והם לא. לכן הקפידו להביא את הילדים בזמן לגן בכל בוקר.
5. הסבירו על לוח הזמנים של היום. מהרגע שהם קמים, דברו עם הילדים על מה הולך להיות. הסבירו שעכשיו מתלבשים, מצחצחים שיניים, אוכלים ארוחת בוקר והולכים לגן. התייחסו לשינויים שקורים – אם הולכים ברגל לגן או שנוסעים באוטו, אם נפגשים עם חברים בדרך או שהולכים לבד, הזכירו להם אם יש חוג או פעילות בגן באותו יום. ציינו כל דבר שיגרום להם להרגיש ביטחון וידע ולהבין בדיוק מה מוטל עליהם ומה הולך לקרות במהלך יומם.
6. חפץ מעבר. בדיוק כפי שהיו תינוקות והיה קשה להם להיפרד מכם, כך גם קיים הקושי להיפרד בכל בוקר מחדש. מצאו עבורם בובה, כדור, משחק או אפילו ספר שהם אוהבים ויכולים לקחת איתם לגן, להראות לשאר הילדים. חפץ מעבר שיזכיר להם את החיבור להורה. אפשר אפילו תמונה משפחתית או בד עם הבושם של אמא שהילד שומר במגירה שלו ויכול ללכת להריח או להסתכל כל פעם כשהוא מתגעגע.
7. החליטו על פעילות אחרי הגן והזכירו לילד שיש לו למה לצפות. הראו לו את השעון ואמרו לו מתי תבואו לאסוף אותו, הקפידו להגיע בזמן ולבצע את אותה פעילות שהבטחתם שתקרה באותו היום ובזמן שנקבע מראש.