הלוואי שהייתי יודעת עד כמה התינוקות קטנים כשהם רק נולדים. האמת היא שאני עשיתי הכל כדי להתכונן להיות אמא, עשיתי ממש כל מה שצריך כדי להיות מוכנה לקראת ההורות, וחשבתי שאני אדע בדיוק מה לעשות בכל רגע ורגע כאשר התינוק ייוולד. ביליתי את חודשי ההריון האחרונים לפני הלידה בשכיבה במיטה בבית, אז היה לי מלא זמן לתכנן הכל לפרטי פרטים, לחפש את כל הציוד שצריך לתינוק ולרכוש מראש את כל מה שאפשר. בעלי ניהל את כל עניין התקציב, עשה סקר שוק ובירר מחירים, בזמן שאני מחוברת לרשתות החברתיות ודולה כל פיסת מידע מעניינת שניתן למצוא שם. אך מה שהכי לא הייתי מוכנה אליו זה הגודל הקטנצ’יק הזה של התינוק כשהוא נולד. חברות המליצו לי לא להשקיע בבגדי ניובורן יותר מידי, מה שהתברר כלא בדיוק נכון, כי הבן שלי היה כמעט 3 וחצי קילו כשהוא נולד ולבש בגדי ניובורן במשך חודש לפחות.

אין דרך להתכונן להיות אמא

הלוואי שהייתי יודעת שמרגע שהתינוק נולד כל סדר היום שלך הופך להיות רק הוא והצרכים שלו (בשני המובנים). אחרי שילדתי את התינוק שלי, השינוי הגדול ביותר בשבילי היה שלא יכולתי יותר לקום וללכת לאן שאני רוצה ומתי שאני רוצה. אין יותר גיחה קצרה לסופרמרקט השכונתי, אין לקפוץ לעשות פן אצל מעצב השיער, אין יותר ללכת לסדר את הציפורניים או ללכת באופן ספונטני לארוחת בוקר עם חברה או לאיזה סרט נחמד. לפני כל יציאה מהבית אני צריכה לבדוק פעמיים את תיק ההחתלה, ולחשב את השעות שבהן התינוק אכל וישן. וכשכבר אני כן יוצאת מהבית, יש לי טווח זמן קצר מאוד להספיק כמה שיותר, אז למדתי לעשות דברים, שהייתי רגילה לעשות בנחת, הרבה יותר מהר.

הלוואי שהייתי יודעת שבעיות שינה יכולות לצוץ כך פתאום משום מקום. התינוק שלי גרם לי להתרגל לטוב מידי. הוא נתן לי להתפנק בקטע של השינה. במשך ארבעת החודשים הראשונים אחרי הלידה, הוא ישן שינה רצופה במשך כל הלילה! אבל, איך שחזרתי לעבודה אחרי חופשת הלידה, הוא התחיל להתעורר באמצע הלילה, כל לילה. זה היה מאוד מתסכל וקשה בהתחלה, אבל למדתי להתמודד עם זה. לבן שלי לא אכפת שאני עובדת משרה מלאה, הוא רק רוצה לבלות איתי יותר זמן יחד, או לפחות זה מה שהייתי רוצה לחשוב שהוא רוצה כשהוא מחליט להתעורר לו ככה פתאום בשתיים בלילה!!

הלוואי שהייתי יודעת שלהפוך לאמא ישנה אותי לחלוטין. הפכתי להיות הרבה יותר רכרוכית. לפני הלידה הייתי אישה דעתנית שלא מתרגשת בקלות, אישה שאומרת כל מה שהיא חושבת בלי למצמץ. אך משהו שם בתהליך הזה של להפוך לאמא, גרם לי להיות הרבה יותר רכה ויותר דאגנית. אין שום חוברת הדרכה שמגיעה עם התינוק כשהוא נולד, והוא לא יכול לתקשר כדי להסביר מה הוא רוצה ומתי. כל העניין הופך להיות משחק ניחושים אחד גדול, כדי להבין מה לא בסדר ולמה הוא בוכה או מדוע הוא החליט להתעורר כך סתם פתאום באמצע הלילה. אני ובעלי מקווים שאנחנו לוקחים את ההחלטות הנכונות בגידול התינוק. כל בכי אנחנו מנסים לנחש – האם הוא מוציא שיניים? האם הוא רעב? האם משהו כואב לו? אולי הוא בכלל משועמם? האם הבכי הבלתי פוסק הזה נורמלי? אין לנו באמת מושג… אנחנו רק צריכים לקוות ולהתפלל שאנחנו עושים את זה נכון.

הלוואי שהייתי יודעת עד כמה הכל עובר כל כך מהר. כל יום התינוק משתנה ונראה אחרת מהיום הקודם. כל יום הוא עושה משהו חדש, הוא כבר זוחל ובודק את השטח. הקצב הזה שהוא גדל בו זה פשוט מטורף! האמת היא שכל שלב בהתפתחות הוא מיוחד ונהדר. כל כך התרגשתי בפעם הראשונה שהוא נישק אותי! אומנם זה הרגיש יותר כמו ליקוק מאשר נשיקה, אבל זה היה כל כך מתוק ואמיתי. אני עושה את מירב המאמצים לתעד הכל, לצלם ולהסריט כמה שיותר, כל הזמן. אני עדיין מנסה להבין איך להצליח לעמוד בקצב שלו. אני לא בטוחש שאני אי פעם אצליח!