נכון, פורים כבר עבר, וכולם כבר מתעסקים בשאלה הכה חשובה של ‘איפה אנחנו בליל הסדר?’, וכבר מתחילים להכין תפריטים של מה יאכלו בחג, ובודקים מה יעשו עם הילדים. אבל אצל הילדים שלי, מה לעשות, עדיין אווירת פורים. בהתחלה רציתי לצעוק ‘הצילו! הילדים “נתקעו” על פורים!’, אבל האמת היא שאי אפשר להאשים אותם. קודם כל, זה חג כייפי, צוהל, מאוד צבעוני ומלא מסיבות, ומה גם שהשנה הוא נמשך קצת יותר מהרגיל עם סוף השבוע שהצטרף אליו. לכן אפשר בהחלט להבין אותם כשהם לא ממש רוצים לחזור לשגרה, ורוצים להמשיך את פורים עוד קצת.
את הזמן, מה לעשות, עדיין לא הצליחו לעצור, יום ראשון הגיע ושבוע חדש מתחיל. פורים כאמור, מאחורינו. יש כמה דברים שהילדים שלי ‘נתקעו’ עליהם מהחג, עם חלקם אני זורמת, ועל חלקם אני אומרת פשוט “די!”. כיאה לעונש יצירתי מידתי ורלוונטי אף אמרתי לילדים שאם הם לא ישחררו את פורים, אני אוריד בכמות המצות עם שוקולד בפסח. הדברים שהם נתקעו עליהם מהחג וזרמתי איתם:
- הם נשארו עם התחפושות. בפורים הם התחפשו כל יום למשהו אחר, ואפשרתי להם, כי היה חג וזו אחת המשמעויות שלו. אבל להגיע לגן מחופשים כשחקן כדורגל ונסיכה יום למחרת החג, זה כבר לא לעניין. רגע, אולי כן?! מי קבע מה צריך ללבוש לגן? יש חוקים ברורים של מה לא ללבוש – בלי לק, ללא כפכפי אצבע, ללא שיער פזור וכדומה, שאני מאוד מקפידה בהם. אבל איפה כתוב שאסור לבוא לבושה כמו נסיכה? או כמו לוחם? אם אין אביזרים נלווים, אני לא רואה בזה משהו לא בסדר. כך יצא שהוא כבר יומיים הולך לגן לבוש כשחקן כדורגל, ואם הוא מאושר, אין לי בעיה עם זה. מבחינת הילדים האחרים בגן זה מגניב, ומבחינת הגננות זו פשוט חליפת כדורגל.
- הם רוצים כל יום לחגוג. נכון, חגגנו כל יום במשך שלושה ימים רצוף (בלי לספור את המסיבות שיצאתי בלעדיהם…), והיה כיף. אבל שגרה, היא קצת פחות כיף ואי אפשר לחגוג כל יום. אבל רגע… מי אמר שלא? ומי הגדיר מה זו חגיגה? אז נכון, לא נצא למסיבה ולפעילות כל יום, אבל עשינו מסיבה נוספת בבית לאחר החג, וקישטנו ונהנינו. אפילו אפינו עוד מגש של אוזני המן. עוד יום של חגיגות לא הזיק לאף אחד.
- הם רוצים להמשיך לחלק משלוחי מנות. לחלק משלוחי מנות היא אחת המצוות שאני הכי אוהבת בחג הזה. באמת. הילדים לומדים מזה כל כך הרבה: לתת, להעניק, לחלק לאחרים מבלי לצפות לדבר בתמורה, ולקבל מאחרים בהפתעה. הם היו מאושרים מכל המשלוחים שקיבלו בחג, וישבו לצייר ברכות לכל השכנים בבניין. אבל מה עושים כשנגמר החג? אז ציירנו ציור לילדה שגרה קומה מעל, והכנו עוגיות בסלסלה לחבר של הקטנה מהגן, סתם ככה כדי להגיד בוקר טוב ושבוע טוב, וחילקנו להם גם אחרי שנגמר פורים. כשחזרנו מהגן, חיכה לנו ציור ומשחק מתנה מהילדה חזרה. זו דרך נהדרת ללמד את הילדים שאם עושים טוב ונותנים, מקבלים חזרה, גם אם לא מצפים לזה.
הצילו! הילדים “נתקעו” לי על פורים!
אבל לא הכל ורוד. נכון שעברו רק יומיים מהחג, וכיף לנו להמשיך את השמחה ואת הצהלה של החג, אך יש דברים שהם רוצים להמשיך איתם בשגרה שאי אפשר…
- הם רוצים להמשיך לאכול ממתקים. כן, בפורים שחררתי קצת את הרסן. נתתי להם להנות מכמויות נכבדות של חטיפים וממתקים, ולא אסרתי עליהם. פעם בשנה אפשר קצת להשתולל. כמובן לא בהגזמה, שלא תכאב להם הבטן, והקפדנו על צחצוח שיניים לאחר מכן, אבל הם אכלו מכל הבא ליד ונהנו. הבעיה היא שעכשיו הם רוצים עוגייה ברגע שהעיניים נפקחות בבוקר, וממתק אחרי כל ארוחה. כולל קינוח בערב. אז הסברתי שהחג נגמר, ונכון שנשארו לנו כמויות אדירות של ממתקים וחטיפים בארון (מה מזכיר לי שאני חייבת למצוא מחבוא לכל אלו!), אבל אנחנו לא רוצים שיגמרו לנו מהר מדי, לכן נחלק אותם לכל ימי השבוע והחודש הקרוב. אחד לכל יום. כמו לפני החג, חזרתי להרשות עוגיה ביום וממתק או חטיף אחד ביום.
- הם רוצים להמשיך להתאפר. לפעמים אני מרשה קעקועים על הידיים, אבל להתחיל לאפר אותם על הפנים ונצנצים זה לא משהו רגיל, ואני לא מאפשרת. גם כי זה לא טוב לעור הרגיש שלהם, וגם כי זה לא מקובל בגן, ואני מקבלת. מצאנו את עמק השווה, ואני מורחת לה לק שקוף, ואנחנו משחקות כאילו אנחנו במספרה. לו אני שמה קעקוע אחד, שהחולצה מסתירה, ומסבירה שזה מגניב. כמובן שהחבאתי את כל האיפור של החג…
לאחר חג פורים האחרון, המסקנה שלי היא שאין כל פסול עם להמשיך את הכיף. נכון שנגמר החג, אבל לא חייבים לחזור לשביזות של יום א’ ולהראות לילדים ששגרה זה רע. שגרה יכולה להיות נעימה וכייפית, ואפשר גם לשבור את השגרה מידי פעם עם כיף. בנוסף, כך אנחנו נזכור שלא צריך חג מיוחד בשביל לשמוח ולהנות!