כשלקטנה שלי מלאו חמש ולבכור שש, החלטנו לתת להם דמי כיס. מעבר לנתינת הכסף, החלטנו להוסיף למתן דמי כיס ערך חינוכי. “כסף ללא גדל על העצים”, הוא משפט שכולנו חונכנו לפיו, אבל לילדים קטנים קשה להבין את המשמעות שלו. מבחינתם, לאבא ואמא תמיד יש כסף בארנק, הם יכולים לקנות הכל אבל לא תמיד רוצים בכך. אם אין לי כסף בארנק, הבכור שלי אומר לי “אמא לכי לקיר (כספומט) ותוציאי”. זה כל כך פשוט עבורו. לא משנה כמה אסביר להם שאמא ואבא עובדים קשה בשביל הכסף הזה ולא הכל צריך לקנות, זה עדיין לא משהו שהם יכולים להבין בגילם.

אבל ברגע שיש להם דמי כיס שלהם, כסף שהוא לגמרי שלהם, זה אחרת. כעת יש להם את האפשרות לבחור על מה להוציא ועל מה לבזבז את כספם. הם צריכים לחשב כמה יישאר להם לאחר מכן ואם זה שווה את ההוצאה. לדוגמה, בחנות שבה הכל נמכר בשקל, אני נותנת להם שקל בכל יד והם צריכים לבחור מתנה שלא תיהרס בדרך לאוטו ולבחור היטב. הם מסתובבים שם לא מעט זמן, בוררים היטב מה ירכשו בשני השקלים שלהם.

ללמד אחריות באמצעות דמי כיס

בכל יום שישי, במידה והם התנהגו יפה, אני לוקחת אותם לקניון ליד הבית והם בוחרים מתנה סמלית כפרס על התנהגותם. לאחרונה החלטנו שאנחנו לא נקנה להם את המתנות, אלא הם יקנו לעצמם. כלומר, הם יצטרכו לבחור מה הם רוצים, לבדוק כמה הוא עולה, כמה כסף יש להם בקופה ולעשות את החישובים לבד. כמובן שלא אאפשר לקנות כל דבר בכל סכום, אבל אני כן עוזרת להם להחליט בתבונה. לאחר שבחרו מתנה, הם משלמים בעצמם בכסף שלהם ומרגישים הרבה יותר אחראיים, בנוסף על כך הם לא ממהרים להוציא את הכסף על כל מיני שטויות. לכל אחד מהילדים יש קופה וכאשר יש לי כסף קטן, אני נותנת להם שישימו ויחסכו. אם הם עוזרים בבית, אני משלמת להם במטבעות והם חוסכים וגם אצל ההורים שלי הם מקבלים את העודף של אותו השבוע.

שדרוג דמי הכיס

בשנה הבאה שניהם כבר יהיו בבית הספר ואמנם הם לא מסתובבים לבד וההוצאות והקניות עדיין יהיו באחריותנו, אבל החלטנו לשדרג את השיטה. משנה הבאה, אנו נחליט על סכום קבוע לשבוע, בו הם יוכלו לעשות שימוש לבחירתם – או לחסוך או לקנות שי, או לשים חלק בחיסכון ובחלק לרכוש ממתק או פרס, כמובן שזה עדיין מותנה בכך שהם יתנהגו יפה באותו השבוע. לשיטתנו, הם ידעו בדיוק כמה דמי כיס הם מקבלים ויאלצו להסתדר עם הסכום הזה.

בנוסף, החלטנו גם להגדיל את תחום האחריות של הבן הבכור. במהלך השנה הוא איבד לפחות שני קלמרים, חמישה סווטשירטים ושלושה ספרים, גם זה רק כשהפסקתי לספור. זאת אומרת שהוא יאלץ גם לרכוש לעצמו עטים וטושים או להשתתף בקניית סווטשירט חדש כאשר הוא מאבד אחד. הכוונה בכך היא ללמד אותו על מה אמא ואבא מוציאים את הכסף וגם כמובן לקחת אחריות על מעשיו. אם הוא לא יודע לשמור על החפצים שלו, הוא יאלץ לקנות חדשים מכיסו, מדמי הכיס שלו.

אני מאמינה שככל שיגדל יהיו לו יותר דרישות ובקשות ודמי הכיס יגדלו בהתאם. אבל אני מאמינה גם שאם נמשיך בשיטה של לימוד ערך הכסף הילדים לא יבזבזו אותו על שטויות, אלא יחסכו, יעזרו בבית בשביל להרוויח את הכסף וילמדו כי עבור תשלום צריך לעבוד ולהרוויח. כשאני הייתי נערה הוצאתי כסף בעיקר על שטויות ושופינג, לא שזה רע, אבל לילדים שלי אני רוצה להעביר את ערך הכסף, ודמי כיס הן דרך מעולה לעשות זאת.