“שמחה רבה, שמחה רבה אביב הגיע פסח בא”, כך אומר השיר. אך לא כך אצלי. אומנם אני מאוד אוהבת חגים, גם בתור ילדה אהבתי וגם בתור אמא אני אוהבת. אבל יש משהו בחג פסח שמלחיץ אותי. את חג הפסח, אני מודה, אני פחות אוהבת. החג הזה מזמן איבד מהערך שלו אצלי. הסיבה היא פשוטה, פסח הפך לסוג של חג שמפחדים ממנו וחוששים חלילה לא לעבור על מצוות החג, יותר מאשר חג שחוגגים בשמחה ונהנים ממנו.

ליל הסדר – חג פסח

מבחינתי הקונספט של פסח מאוד פשוט: בני ישראל עזבו את המדבר במהרה, לא הספיקו להתפיח את הלחם שלהם, אז הם אכלו את מה שלא תפח – מה שאנחנו מכירים כיום כמצות. מפה לשם, אלפי שנים אחר כך, אנחנו מנקים את הבית ביסודיות שלא יימצא בו גרגיר של חמץ, יש חומרי ניקוי ואפילו טושים כשרים לפסח, והילדים בשבועיים חופש מהגן ובתי הספר. איך זה קרה?! ושוב, שלא תבינו לא נכון, אני מאוד אוהבת את המסורת, קוראת את ההגדה ושרה את השירים עם הילדים שלי, אבל אני לא מוכנה להיכנס לטרפת בגלל שבוע אחד בו בני ישראל לא הספיקו להתפיח לחם!

לחגוג את חג פסח בדרך שלנו

“מלאו כיסיי באגוזים”

אני רואה בפסח, ובתקופה הזו, הרבה יותר מרק לברך ולשבח את אלוהים על כך ש’הצילנו מידם’. מאז שאני ילדה, בבית שלי חוגגים פסח קצת אחרת מבתים אחרים. בהתחלה אנשים מרימים גבה, אחר כך הם רוצים להצטרף אלינו לחוות את זה פעם אחת ,ואחר כך הם רוצים לבוא כל שנה. את המסורת הזו, שאבא שלי הנחיל לנו, אני מנחילה לילדים שלי. מה זה שאנחנו עושים בפסח שהוא שונה משאר המשפחות, ומה אני מלמדת את הילדים של בדרך הזו?

1. יש לנו הגדה משלנו. אבא שלי ערך קטעים מההגדה הרגילה ביחד עם שירים על האביב ועל התחדשות מעורבים עם קטעים מהמקרא ועוד תוספות חינוכיות. הרי המצווה היא להמשיך ולספר על יציאת מצרים בכל דור ודור. אנחנו מספרים בהחלט. אבל בהגדה מיוחדת משלנו, בדרך שלנו. ככה אני מלמדת את ילדיי לא לקרוא כל פסיק ונקודה בלי להבין, אלא להבין מה קוראים, לקרוא את מה שחשוב, ושלא חייבים לקרוא ולקבל הכל כלשונו.
2. אנחנו מברכים על בוא האביב. החלטנו שבחג הפס זו הזדמנות נהדרת לברך על ההתחדשות, הפריחה והחירות – כל מה שיש לנו מסביבנו. כל שנה שהחורף עובר ומגיע האביב והכל מתחדש אנחנו מברכים על כך מחדש. אנחנו בני חורין בארצנו ויכולים להנות מכל השפע הזה. ככה אני מלמדת את ילדיי שלא כל דבר הוא מובן מאליו, ויש להודות על הקיים.
3. במהלך ליל הסדר, אנחנו עורכים חידונים ושאלות, ואם למישהו יש חידושים הוא משתף את כולם בשולחן החג. ככה אני מלמדת את ילדיי לשאול, לחקור, לבדוק, להשכיל ולהחכים.
4. ערב החג הופך לערב שירה בציבור. כל הנוכחים סביב שולחן חג הפסח שרים שירי אביב יחד עם שירי האגדה, אנחנו מקרינים את השירים במצגת על הקיר וכולם משתתפים בשמחה. בזמן שתשמעו מבתים אחרים ‘אחד מי יודע’ אצלנו תשמעו “ים השיבולים שמסביב”.
5. אנחנו מקפידים על המסורת ואוכלים מאכלים של פסח. אנחנו יהודים בארץ ישראל, והמסורת חשובה לנו. עם זאת, אני לא מתפרעת ובודקת אם השמפו שלי כשר לפסח. היות ואני לא שותה אותו באופן קבוע, ואני לא מתכוונת להתחיל לעשות זאת בפסח. הדוגמה שאני מעבירה לילדים היא שלא צריך להיות קיצוניים בשום דבר, צריך למצוא את האיזון הנכון בכל דבר בחיים.
6. כמיטב המסורת, אנחנו נותנים מתנה למי שמוצא את האפיקומן, אך מתנה סמלית והגיונית ולא כל מה שהילד ידרוש, ולא בסדר גודל של מתנת בר מצווה. להסתפק במועט הינו ערך שחשוב לי להעביר לילדיי, ושמתנה לא חובה לקבל, היא זכות. כך למדים להעריך כל מה שמקבלים כמתנה מהאחר.

המשפחה שלי, בתוכם אני והילדים, הפכנו את פסח לחג קצת יותר רגוע ואהוב. הערכים שאני מנחילה לילדיי באמצעות מנהגי החג שלנו, מקבלים משמעות אחרת. משמעות הרבה יותר עמוקה מרק לאכול מצות, לשחק באגוזים ולשתות יין בהסבה. חג חירות שמח!