מה שקרוי בפי העם “חינוך ביתי” היא בעצם שיטת חינוך, שכשמה כן היא, דוגלת באי שליחת הילדים למוסדות החינוך הרשמיים, ובהשארתם בבית עם מי מההורים (ובמקרים מסוימים אפילו עם שני ההורים), על מנת ללמדם בדרכים שונות את הנושאים המגוונים שמציע העולם, ולא תמיד על פי שיטות הלימוד המסורתיות. שיטת חינוך זו נפוצה וידועה מאד בחלקים נרחבים בארצות הברית כבר שנים רבות, ובתקופה האחרונה הולכת ומתגברת המודעות אליה גם בארץ. עם הזמן מוקמים עוד ועוד מרכזי למידה המבוססים על חינוך ביתי ומפגשי משפחות ברחבי הארץ.
כיום ישנן כמה אפשרויות של חינוך ביתי בישראל, כאשר בצורה הפשטנית ביותר, הילדים יכולים להישאר בבית וללמוד דרך ההורים ובהנחייתם. מדובר בדרך לימוד חווייתית ויצירתית, שכן כמעט את כל הנושאים ניתן להתאים ללימוד באמצעים ביתיים – חשבון, קריאה, שירים וסיפורים, גאוגרפיה והיסטוריה, ואפילו מקצועות הקשורים למדעי החיים. אם ניקח את השיטה קצת יותר קדימה, אפשר לצאת החוצה מן הבית אל הטבע – אל השדה, אל הכביש, חוף הים והגינה הסמוכה על מנת לראות מחזות שונים, ללמוד אודותיהם, לנתח אותם ולהבין את משמעותם ותרומתם למארג החיים כאן במדינת ישראל.
חינוך ביתי בקבוצות
חינוך ביתי – דרך אחרת ללמוד
כיום כאמור ישנם לא מעט מרכזים הדוגלים בשיטת החינוך הביתי ובזכותם יכולות משפחות להיפגש, להפגיש בין הילדים, לערוך שיעורים מסודרים משותפים וכמובן לקיים מפגשי סיעור מוחות בין ילדים בגילאים דומים. כך יכולים הילדים ללמוד זה מזה, להעשיר האחד את השני בידע נוסף, וכמובן להכיר חברים הנמצאים באותה מסגרת כמו שלהם, בעוד שבשעות הבוקר חברים אחרים לומדים בבתי הספר והגנים ואי אפשר, כמובן, להיפגש אתם.
כאשר נרשמים לקבוצה של משפחות הדוגלות בחינוך ביתי אפשר להיצמד לתכנית לימודים מסודרת ומאורגנת, שקל לעקוב אחריה ולהתכונן לקראתה. הלמידה עצמה, עבור המבוגרים, עשויה להיות קלה ונוחה יותר וניתן לחלק את משימות הלימוד בין המבוגרים בהתאם לכישוריהם ושכלתם, ובכך להוריד עומס מהורים אחרים. בצורה כזאת גם נוצרת מסגרת מחייבת כלפי המשפחות האחרות ואף נוצרת קהילה בעלת תחומי עניין משתופים עם מכנה משותף אידאולוגי ומהותי. כדאי לדעת שחשוב מאד להחליט על שגרה מובנית וסדר יום קבוע, על מנת שיהיה קל יותר לילדים לחוש בנוח וגם לשמור על סדר ושגרה של חלוקת הזמנים והמשימות.
חינוך ביתי – הלכה למעשה
באופן כללי ניתן לומר שעד גיל גן חובה לא חל על הילדים חוק חינוך חובה, ולכן אין הם מחויבים לבקר במסגרות החינוך הממלכתיות. החל מגיל גן חובה, הילדים כפופים לחוק, אך כמובן שניתן להגיש בקשה למשרד החינוך לפיה אתם כהורים מעוניינים שהילדים שלכם לא ייקחו חלק במסגרות המסורתיות, אלא יעברו ללמוד בצורה שגרתית פחות – חינוך ביתי. לצורך כך, יש להודיע למחלקת החינוך של הרשות המקומית על הכוונה לוותר על מסגרת חינוך ציבורית מבעוד מועד.
בכל רשות מקומית יש תפקיד המכונה קב”ס (קצין ביקור סדיר) והוא זה שאמון על ביצוע ביקורי בית מעת לעת, על מנת לוודא שהילדים שלומדים בחינוך ביתי אכן מטופלים כנדרש, ולא קיים חשש להתעללות או הזנחה שלהם. בנוסף, הקב”ס עשוי גם לערוך ביקורות בנוגע לידע הלימודי שלהם כדי לוודא שהילדים אכן לומדים דברים חדשים במסגרת הביתית.
כפי שציינתי, כיום ישנן יותר ויותר משפחות בישראל אשר בוחרות בשיטת החינוך הביתי מתוך שלל סיבות, החל מחוסר אמון במערכת החינוך הציבורית המסורתית, דרך אידאולוגיה הנוגעת לכך שההורים סבורים שהידע של הילדים צריך לבוא מהם, וכלה בעקרון הרצף – שעל פיו ילדים צריכים להישאר בנוכחות ההורים שלהם כל הזמן. תהיינה הסיבות אשר תהיינה, ישנה פתיחות רבה יותר כיום לשיטת חינוך זו וכאשר עושים את זה באופן מסודר, חוקי ונכון, גם ניתן ליהנות ממנה מאד. לרוב, באמצעות חינוך ביתי, ניתן להבטיח שהילדים ילמדו תכנים חדשים בדרך חווייתית ומעניינת יותר.