עבור הילדים שהוריהן בתהליך גירושין, אין דבר יותר יציב, שמסמל יציבות עבורם, מאשר בית המגורים. בית עם קירות וגג, שלא יכול לזוז מהמקום, יחד עם הידיעה שיש להם תמיד לאן לחזור. חלק גדול מהילדים, אם לא כולם, חווים את הגירושין כהתמוטטות של המשפחה, פירוק של הידוע וצעידה לקראת הלא נודע. גירושין עבור הילדים הוא מהלך שמלווה בהרבה חששות ופחדים. במצב כזה מנסים להיאחז בדברים מוכרים ויציבים, שיקנו תחושה של בטחון ויציבות. משהו יציב ומוצק שלא יתפרק. בית המגורים הוא סמל ליציבות בתוך החיים שנראים קורסים באותו הזמן.

לצד הגירושין, מצד אחד הבית כמשמר זיכרונות משפחתיים, מצד שני הבית כמזכיר של תקופה רעה וגורר רצון להיפטר ממנו ולא לגור בו. לעיתים הכיוון הוא לפתוח דף חדש גם מבחינת המגורים כי כאמור “משנה מקום משנה מזל”. הרי בית, בסופו של דבר, הוא לא הקירות והמבנה – אלא האנשים הם שיוצרים את תחושת הבית בתוך ארבעת הקירות.

פירוק שיתוף במקרקעין בדירת בני הזוג לאחר הגירושין

חוק המקרקעין קובע כי ניתן לדרוש פירוק שיתוף במקרקעין בדירת בני הזוג, זאת אומרת מכירתה של דירה, בתנאי שיש סידור חלופי להורה שהילדים במשמורתו. סידור חילופי הולם יכול להיות גם דירה שכורה ולאו דווקא דירה בבעלות ההורה. בפועל, רוב ההורים מסכימים שאם הילדים נשארים באותה המסגרת הם ימשיכו לגור באותו הבית, על מנת לא להוסיף למשבר, כדי שיהיה מקור יציבות וביטחון עבורם. להשאיר את הילדים באותה שכונה ובאותו בית הספר יגרום להם להיות רגועים יותר ולהתרגל למצב החדש עם כמה שפחות שינויים.

בית המגורים לאחר גירושין

לרשום את בית המגורים על שם הילדים

ברוב המקרים האב הוא זה שעוזב את הבית ומחפש מקום מגורים אחר, בעוד האם נשארת בבית במשמורת עיקרית. במקרים כאלה עולות שאלות לא פשוטות, כגון: “האם לאפשר לאב להגיע לבית ולשהות בו עם הילדים?”, “אם אין לו מקום מגורים הולם לארח את הילדים, האם עדיף שיסתובב איתם בחוץ או בקניון?”, “האם האמא צריכה לצאת או להישאר בבית?”. מצד שני, כל עוד יש לבן הזוג לשעבר את האפשרות להגיע לבית, קשה יותר לפתח ולקיים קשר זוגי חדש.

הדבר הכי חשוב הוא לא לבלבל את הילדים. יש שיפתחו תקוות שווא, שאם האב ממשיך לבוא לבית אז אולי ההורים יחזרו להיות יחד, ויש שישאלו “אם הם בעצם נפרדו למה לאבא מותר עוד לבוא לבית שלהם?”.

פתרון מחלוקות לגבי בית המגורים בגירושין

כל עוד אין מחלוקות ושני ההורים מגיעים להחלטה שמקובלת על שניהם, גם אם היא זמנית אך הכי טובה לילד, אז מסתדרים. צריך לקחת בחשבון שברוב הפעמים מתעוררות מחלוקות. יכולה להתעורר מחלוקת בין הצדדים, כשההורים של אחד מבני הזוג השתתפו בקניית הבית והצד השני לא, למרות שהבית רשום חצי חצי, בין שני בני הזוג, ומשפטית הבית אמור להתחלק חצי חצי. בלי להתחשב מי שילם עבור רכישתו.

במקרים כאלה, חשוב ביותר להגיע להסכמה בעיקר בשביל שלום בית, לטובת הילדים, כדי לאפשר זכות להמשך מגורים עד שהילדים מסיימים בית ספר או צבא, או לכל ימי חייו של בן הזוג ולרשום את הבית באופן מלא או חלקי על שם הילדים. במקרים אחרים גם כשיש נכונות מצד הגבר להשאיר את הבית לאישה, הוא מבקש להטיל על כך מגבלות. למשל, שאם יהיה לה בעל אחר או בן זוג קבוע אחר, הזכות על הבית תיפסק. הוא לא מוכן לממן את הזוגיות החדשה של גרושתו. במקרים כאלה, ניתן לייעוץ או גישור, כדי לתאם ציפיות מראש ולא להגיע למצב של אי הבנות או ריבים שיפגעו בילדים.

דרך אחת מומלצת לגשר על מצבים כגון אלו היא לבקש התחייבות של כל אחד מבני הזוג להוריש את חלקו בדירה רק לילדים המשותפים, לא לבן זוג חדש או ילדים נוספים מבן זוג אחר. בכל מקרה ובכל צעד יש לשקול היטב את ההשלכות וכמובן לפעול אך ורק לטובת הילדים באופן תמידי.

נכתב על ידי עו”ד שרה כץ, מגשרת ועו”ד לגירושין בשיתוף פעולה, חברה בעמותת “להתגרש בשלום”.