חשיבות התנועה להתפתחות התינוק רבה מאוד. תנועה מאפשרת התפתחות מוטורית, היכולת להגיע ממקום למקום בעצמנו, מודעות לאיברי גופנו והיחס בינם לבין המרחב, חיזוק טונוס השרירים ופיתוח מערכת שיווי המשקל. כשילד הוא תנועתי ומפותח זה נותן לו מעבר להכל תחושת בטחון. בטחון בנפש, בגוף ובמודעות. ועם התחושה הזו הוא מפתח, בין היתר, את המערכת הרגשית, ההתנהגותית והחברתית שלו.

העידן בו אנו חיים מלא בטכנולוגיה, בכל רגע מישהו מייצר משהו נוסף שאמור “להקל” עלינו את העשייה. לכמה “נוחות” אנו באמת זקוקים? כמה זה באמת טוב לנו בסופו של דבר? ככל שאנו נתמכים יותר ויותר בטכנולוגיה ומשתעבדים למדיה זו או אחרת אנו מתנועעים פחות ופחות. ולא ניכנס כאן לחשיבות התנועה לבריאות, זה נושא אחר נרחב בפני עצמו. זה גם מאוד נוח להושיב את הילד מול הטלוויזיה ולנוח או להספיק לעשות עוד כמה דברים. זה בסדר לעשות זאת אך במידה מדודה מאוד. אנו מציפים את מוחו הקטן בגירויים שאינו אמור ואין לו את יכולת הספיגה, ההבנה, העיבוד והניטרול שיש למבוגר. זה מתכון נהדר ליצירת היפראקטיביות והפרעות קשב וריכוז. שלא לדבר על גבולות.

בנוסף, תינוק או ילד שאינו מתנועע מספיק ישלם על כך בילדותו  וכן בבגרותו. זה מתחיל בטונוס שרירים שלא מתחזק דיו, וכמו כדור שלג יוצר גוף חלש יותר וחוסר חשק לתנועה. במקביל חוסר בתנועה, הוא חוסר בחוויות וסטיבולריות אשר אינו מאפשר מערכת שיווי משקל מפותחת. אז הילד בגיל שנה מעביר תמונות באייפון ובגיל שנתיים כבר מזיז את העכבר של המחשב, ואז מה אם הוא מעוכב בהתפתחות המוטורית שלו. אז מה?

אז ככה… כשילד מעוכב בהתפתחות המוטורית שלו הביטחון שלו בעצמו יורד, דימוי הגוף שלו נמוך ופה התחלנו כבר ליצור בעיות רגשיות, המובילות לבעיות התנהגותיות, המובילות לבעיות חברתיות. ומה אנו מלמדים אותו מגיל צעיר? שנוחות היא הדבר החשוב ביותר?! בעולם שלנו בלי מאמץ אין הישגים! מהדברים הקטנים ביותר לגדולים באמת!

קיץ, חם בחוץ, הילדים בחופש כל היום בבית. מה עושים? – זזים! אז הגבילו את זמן הטלוויזיה, הדליקו מזגן ושימו מוסיקה וריקדו איתם. שחקו איתם תופסת, מחבואים, 1,2,3 דג מלוח. בזמן פעילות משתחררים בגוף אנדורפינים ויוצרים תחושת “היי”. ישנם תהליכים רבים ומגוונים שניתן לעשות עם הילדים בבית תוך שימוש במה שיש. הנה דוגמא לתהליך מוטורי שניתן לעשות בכל בית מבלי לבזבז שקל:

1. מסלול מכשולים – לוקחים כריות בדחיסות וגדלים שונים, ניתן להוסיף שרפרפים, חישוקים – מה שיש בבית. מסדרים על שטיח או מזרנים (לא מחליקים), ומייצרים מסלול מכשולים תנועתי. אפשר לחצות אותו בזחילה, בעמידה, בקפיצות – בהתאם לשלב ההתפתחותי בו נמצאים הילדים. ואפשר ורצוי להדגים בעצמנו. התרגיל הזה קודם כל מחזק טונוס שרירים, מפתח מערכת שיווי משקל, מחזק רפלקס בלימה, תחושתיות בכף הרגל ובגוף, חשיפה למרקמים שונים, וחשוב מאוד – תחושת הישג! הצלחתי לסיים את המסלול! והא לכם אקט חינוכי נפלא שיוצר תחושה נהדרת.
2. הר כריות – את אותן כריות מרכזים ל”הר” גדול ורחב ככל האפשר, אם יש פופים או אביזרים רכים נוספים להוסיפם לערימה. המטרה היא לחצות את ההר מצד אחד לשני בזחילה או טיפוס. על מנת לעודד את הילדים, רצוי לתת גירויי משכנע כלשהו בקצה השני. לקטנים יותר, לשים צעצוע מולם כדי שיזחלו אליו ובכל פעם להרחיקו עוד קצת עד שחוצים את ההר. עצם הטיפוס על משטח ששוקע מחזק את הטונוס, ודורש תכנון תנועתי שמשתפר תוך כדי עשייה. יש כאן התמודדות, אתגר ושוב תחושת הישג בסיום. בנוסף התרגיל מחזק מערכת שיווי משקל ורפלקס הבלימה, ומאפשר להתמודד עם פחד טיפוס ו”נפילה” ממקום רך ובטוח.
3. פיל אפשר להפיל? – מסדרים על שטיח כריות או מזרנים משני הצדדים. אנחנו עומדים על שש, מאפשרים לילד לטפס על גבנו (רצוי בישיבה אך אפשר גם בשכיבה) ו”מסיעים” אותו הלוך ושוב עד שאנו מפילים אותו על אחת הכריות או המזרנים שבצדדים ומהדהדים על גופו עם הפה שלנו כדי להצחיק אותו. התרגיל הזה מאתגר את מערכת שיווי המשקל ומאלץ את הילד לאזן את גופו בשימוש השרירים הזוקפים והכופפים שלו, מחזק את רפלקס הבלימה והתמודדות עם “נפילה” ממקום שהוא בטוח. תרגיל נהדר לחיזוק הקשר בין ההורה לילד וללמד שיציאה מאיזון יכולה להיות חווייתית ונעימה.

את כל התהליכים אפשר לעשות עם מוסיקה, או לשיר ביחד, והכי חשוב לתת המון חיזוקים חיוביים!

נכתב ע”י לילך עזרא, מאבחנת ומדריכה התפתחותית בשיטת “צעד ראשון”.