כשיש יותר מילד אחד במשפחה, סביר להניח שלאחד מהם יותר נתחבר או שאחד מהם יהיה ילד מועדף. אולי לא נודה בזה לעולם בקול רם ליד אנשים או אפילו בשקט לעצמינו בלב, אבל רובנו נמצא את עצמינו מתחברים לילד אחר יותר מאשר לשני. הסיבות יכולות להיות רבות ומגוונות, וזה בסדר וטבעי. אין מה לחוש אשמה על כך, רק חשוב מאוד לא לתת לילד להרגיש שהוא מועדף ואהוב יותר מאשר ילד אחר, ולא לתת לילד האחר להרגיש פחות אהוב.

למה אנחנו נוטים להעדיף ילד אחר על פני השני?

1. 

   ילד מועדף – לכל הורה יש כזה

   הילד הבכור או לחילופין ילד הזקונים. הורים רבים נוטים להתחבר דווקא לילד שנולד ראשון איתו הם נולדו לתוך תפקיד ההורים. איתו הם עשו את כל הטעויות, למדו את כל הטריקים, עברו לראשונה את כל החוויות המרגשות, הקשות והמשמחות, ואם יש הבדל שנים משמעותי בינו לבין הילד הבא אחריו הם גם נקשרים אליו יותר. מאידך, ישנם גם הורים רבים הנוטים להתחבר יותר דווקא לתינוק הקטן, זה שנולד אחרון ונשאר בבית אחרי שכולם בגרו ועזבו את הקן. במיוחד אם הוא נולד בהבדל של שנים רבות לאחר אחיו האחרים. ההורים חווים איתו מחדש את כל חוויית ההורות, וכמו כן יש הרגשה שצריך להגן עליו ולשמור עליו יותר, שכן הוא “התינוק” של הבית.

2. דמיון לאחד ההורים. כאשר אחד מהילדים דומה לנו חיצונית בצורה מובהקת או שמזכיר אותנו באופי בתור ילדים או עכשיו, קל לנו יותר להבין אותו, לקבל אותו ולהתחבר אליו. אם הוא עובר את אותם קשיים שעברנו בתור ילדים, יש לו את אותם תחביבים או שהוא מגיב כמונו לדברים מסויימים, נוצר לנו חיבור אוטומטי עם אותו הילד. הוא מזכיר לנו אותנו, וקל לנו יותר לאהוב אותו ולהתחבר אליו.
3. ילד עם קושי. זה לא חייב להיות ילד עם קושי בולט, אבל מספיק שיש לנו ילד שיש לו קצת יותר קשיים בהסתגלות מהאחרים או שהוא זקוק ליותר תשומת לב, כך נרגיש שאנחנו צריכים לתת לו יותר, להעניק לו יותר תשומת לב, לשמור עליו יותר, וכן נתחבר אליו יותר. אחרי הכל, הוא הילד השמור והמוגן שלנו, שצריך את האקסטרה אהבה שלנו לעומת אחיו שיכולים להסתדר ביתר קלות בעצמם.
4. ילד קל ומוצלח. ההגדרה לילד “מוצלח” היא לא מדעית, אבל אין ספק שילד שהכל הולך אצלו בקלות בכל התחומים – לימודים, חברים, התפתחות וכדומה, יקל עלינו את החיבור אליו. הוא בולט לטובה, קל לנו להתגאות בו, ולכן גם רגשות האהבה אליו בולטים יותר.

כאמור, אין סיבה חד משמעית, ויכול להיות שנתחבר טיפה יותר לילד אחד מאשר לשני בלי סיבה מוגדרת, אולי כי היינו איתו יותר בבית או פשוט כי כך זה מרגיש לנו. לפני הילד הראשון, קשה להבין את כמות האהבה והדאגה שהלב שלנו יכול ומסוגל להכיל. לאחר מכן, לפני שנולד ילד נוסף הורים רבים חוששים שלא יצליחו לאהוב עוד ילד בצורה שכזו ולהעניק לו את אותה אהבה. במהרה אותם הורים מגלים שעם כל ילד הלב מתרחב והאהבה מתפשטת, אך לא תמיד בצורה שווה בין הילדים. חשוב מאוד לא לתת לאף ילד את ההרגשה שהוא מועדף או אהוב מהאחרים, גם אם ככה אנחנו מרגישים. אם יש ילד שצריך יותר תשומת לב או ילד שצריך השגחה יתרה, חשוב להסביר לאחים שלו את הסיבה, לשתף אותם, ולא לשכוח להעניק גם להם תשומת לב מספקת. כמו כן, אם יש ילד אחד שהכל הולך לו בקלות והוא מוצלח ביותר, מומלץ וחשוב להדגיש לאחים שלו במה אותו ‘ילד מוצלח’ טוב ובמה הוא מוביל, ולחזק אותו. לפעמים תתחברו לילד אחד יותר ולפעמים פחות, זה יכול להשתנות בתקופות מסוימות במהלך השנים. שוב, זה בסדר וזה טבעי, עם כל ילד תגלו כמה אהבה יש בכם, והעיקר שתאהבו את כולם!