אנחנו גדלות לחשוב שברור מאוד שכאשר נגדל נהיה אימהות. זה ברור לנו שנרצה ילד ושיהיה לנו ילד. ואז כשאנחנו מתחתנות ומנסות, אנחנו מגלות שני דברים: האחד הוא – שלא כל אחת רוצה להיות אמא, והשני – שלא כזה קל להיכנס להריון כמו שסיפרו לנו (אצל חלק כן ואצל חלק לא). חלק מאיתנו רוצות מאוד ותמיד רצו להיות אמהות. חלק מאיתנו מתרגלות לרעיון לאחר שהילד נולד, חלק מהנשים מתחברות לרעיון במהלך ההריון עצמו, חלק דוחות את הקץ, ויש גם כאלה שפשוט לא רוצות להיות אמהות בכלל.
להיות אמא זה לא אומר לוותר על עצמך באופן טוטלי, אבל זה לעשות שינוי מהותי בחיים, שינוי שישפיע באופן מיידי על חיי היום יום שלך, כזה שגם יש לו השלכות לעתיד. נשים רבות שואלות את עצמן את השאלות הבאות:
- האם לסיים לימודים או קודם ללדת?
- כמה ילדים ללדת?
- האם לחכות יותר משנה בין ילד לילד או להיכנס שוב להריון כדי שיהיה ביניהם הפרש קטן?
- האם לפתח קריירה או לחכות לאחר הלידה?
אלו הן רק חלק מן השאלות שעולות לנו בראש כשאנחנו מתחילות לחשוב על הריון וילדים, ואז חלק מאיתנו מגלות שלא בטוח שאנחנו בכלל רוצות ילדים. הנטייה היא לחשוב שכל אישה באשר היא נועדה להיות אמא, והדבר רחוק מן האמת. נכון, הגוף שלנו בנוי ללדת ואולי (או שלא) יש לנו אינסטינקטים אימהיים, אבל יש נשים שפשוט לא מתחברות לרעיון ולא מעוניינות בכך.
מדוע אני לא רוצה להיות אמא?
“אני לא רוצה להיות אמא!”
הסיבות לכך הן רבות. יש נשים שרוצות להיות חופשיות, לא רוצות להרוס את הגוף שלהן, לא רוצות להיקשר לבן זוג אחד (והרי אפשר להתחתן ולהתגרש, אבל ברגע שהבאת ילד עם מישהו את קשורה אליו לכל החיים), יש כאלה שלא רוצות מחויבות או שהן לא מרגישות מספיק אחראיות לגדל ילד. יש נשים שמעדיפות להשקיע אך ורק בעצמן\ בקריירה ובכלל, ולא “להרוס” את זה עם תינוק. יש גם כמובן את החשש הגדול שתינוק יהרוס לנשים מסוימות את חיי הנישואים והן מעדיפות להישאר עם בן הזוג ככה, כמו שזה, ללא ילדים. יש נשים שאין להן כלל בן זוג ומפחדות להביא ילד לבד לעולם, ויש שעברו ילדות מאוד קשה ואין להן משפחה תומכת ולא רוצות להביא לעולם ילד שיסבול כמו שהן סבלו.
נכון שיש הורמונים והשפעות פיזיולוגיות שלא ניתן להתעלם מהן. כתוצאה מכך רוב הנשים תרצנה להחזיק תינוק או תרגשנה שהן רוצות אחד משלהן כשהן תחזקנה תינוק. אבל לא כולן כך וזה בסדר. הן לא חייבות. כמו לאחר לידה, כשאת יולדת והגוף מידית מוכן לעוד תינוק, כך יש כאלה שהחוויה של הלידה היתה כזו טראומתית עבורן. לחילופין, יש נשים שלגדל את התינוק הראשון היה כל כך קשה להן, שהן בכלל לא רוצות עוד תינוק ולא מסוגלות לחשוב על ילדים נוספים בעתיד, ואולי אפילו מצטערות על התינוק הראשון.
ישנן נשים שמרגישות אימהות מבטן ולידה, מהרגע הראשון של ההריון כבר רואות את עצמן כאימהות ומחכות לראות את התינוק, לעומת יש נשים החרדות מהרגע הזה בו הם יהפכו לאמהות. חרדות עד כדי כך שהן פשוט מוכנות לוותר על להביא ילד לעולם. וגם אם לא מדובר בחרדה או שיש סיבה וודאית, יש כאלה שפשוט לא רוצות להביא ילדים, והעניין הוא שזה בסדר גמור.
זה שאת אישה לא הופך אותך אוטומטית לאם. נכון שמבחינה תרבותית ותפיסתית קשה לנו להבין את זה, בעיקר אם אנחנו אימהות או משתוקקות לילד, אבל יש גם גברים שלא רוצים והעובדה שהאם היא זו שפיזית יולדת לא מחייב אותה לרצות את התינוק. העניין הקשה ביותר אצל אישה שלא רוצה ילדים הוא איך שהחברה תופסת אותה. החברה בטוחה שמשהו לא בסדר עם אישה כזו, או שהיא רוצה ולא יכולה ומתביישת לשתף. כמו כן קשה למצוא בן זוג שירצה לחלוק את חייו עם אישה שלא רוצה ילדים, אלא אם כן הוא כמוה. בנוסף, ככל שאישה מתבגרת, כך קטנה האפשרות ללדת וגדל הסיכוי להגיע למצב של הריון בסיכון. לכן על אישה מופעל לחץ גדול להחליט בגיל צעיר יחסית האם היא רוצה להיות אמא, בעיקר אם היא רוצה יותר מילד אחד, בעוד על הגבר לא מופעל הלחץ הזה, מן הסתם.
לא משנה מהי החלטתך בנושא הריון ולידה, הדבר הכי חשוב הוא להיות שלמה עם עצמך ולהבין את הסיבות שלך. אם את לא בטוחה, את תמיד יכולה לבקש עזרה, תמיכה ויעוץ. ואם את בטוחה לכי עם ההחלטה שלך עד הסוף.