אני קמה בבוקר, מכינה לעצמי קפה, עוברת על לוח הזמנים היומי, פגישות סידורים, מעירה את הילדים ומגלה שאחד מהם חם. מאוד. אני כבר לא צריכה מדחום בשביל לדעת שלילד שלי יש חום והוא מפתח משהו. אני מרגישה אותו ורואה בעיניים שלו שהוא לא מרגיש טוב. אבל מה אני אעשה אם הוא צריך ללכת לגן ואני צריכה לעבוד? איך שולחים ילד חולה לגן? פשוט מאוד – לא שולחים!
ילד חולה לא שולחים לגן. נקודה.
טלפון ראשון לאבא שלו לראות אם אולי הוא יכול לשמור עליו היום. במקביל, אני מסמסת לסבתא לראות אם היא יכולה לשמור עליו, ובו בזמן אני בודקת ביומן מה אני יכולה לבטל ואם יש לי פגישות שאני יכולה להעביר לבית כשהוא איתי. ככה זה. כשילד חולה, זה משנה את כל התכניות, אבל אין מה לעשות. אני לא יכולה לשלוח אותו לגן. נכון, זה מבאס לשנות את כל סדר היום בגלל שהילד חולה ובעיקר כשאת שכירה ולא אחראית ללוח הזמנים שלך, לעיתים אתם צריכים להתווכח בניכם מי ישאר הפעם בבית והבוס עושה פרצופים.
ילדים חולים לא שולחים לגן
לשלוח לגן ילד חולה זה פשוט לא בא בחשבון. אני מכירה לא מעט הורים שנותנים תרופה להורדת החום ושמים בגן. לפעמים זה עובד, כי זה היה רק חום רגעי, אבל אני חושבת שזה לעשות עוול לכל ילדי הגן האחרים וגם לילד עצמו. בעיקר לילד עצמו. ילד שלא מרגיש טוב, גם אם זה רק חום רגעי של כמה שעות או הרגשת חולשה של יום אחד – צריך להישאר בבית. חשבו רגע על עצמיכם, אתם קמים בבוקר עם חום, לא מרגישים טוב וצריכים ללכת לעבוד. אנחנו המבוגרים בעלי אחריות, אז לעיתים כן ניקח משכך כאבים, נשתה משהו חם ונלך לעבודה, ולעיתים נישאר בבית. הבחירה בידינו ואנחנו יודעים איך להתמודד. ילד לא יודע. בטח לא ילד קטן. הוא תלוי בהורים שלו שיחליטו עבורו.
אם הילד קם עם חום או דלקת בעין או פריחה או סתם חולשה, הוא לא מרגיש טוב. גם אם משכך הכאבים יעזור לכמה שעות, הוא ירגיש עוד יותר לא טוב כשההשפעה של משכך הכאבים תחלוף. לכן, הוא צריך להיות בבית ולא בגן. מלבד העובדה שלא יודעים עדיין מה יש לו, הוא עלול להדביק את שאר הילדים (תחשבו כמה זה מעצבן כשיש וירוס של הקאות ושלשולים בגן, כי ילד אחד התחיל את זה וכולם נדבקו כולל הילד שלכם), הוא לא במצב לתפקד בגן מה שמקשה על הגננת, אך בעיקר הוא לא מקבל את המנוחה ואת תשומת הלב שהוא צריך בשביל להחלים ולהרגיש יותר טוב.
השלכות של שליחת ילד חולה לגן
כשאנחנו שולחים ילד חולה לגן, אנחנו גם מעבירים לו מבלי לשים לב את המסר שההרגשה שלו לא חשובה יותר מהעבודה או היום שלנו, ולכן אפשר פשוט לשלוח אותו ככה וזה לא נכון. ילד צריך לקבל את כל תשומת הלב שמגיעה לו, ומגיעה לו.
לי התברר שאבא שלו עסוק במיוחד וסבתא יכולה רק בצהריים, מה שאומר שהבוקר שלי מתחיל בהודעות התנצלות על ילד חולה, דחיית פגישות והתארגנות מחדש על היום שלי, כך שאני אוכל להיות איתו בבית למשך היום. זה לא אומר שאני ישר מבטלת את עצמי, לפעמים יש לי דברים מאוד חשובים ואז אבא שלו מוותר או שהסבתא והסבא עוזרים. ואם אי אפשר – אז אי אפשר.
יצא לי לא מעט לקחת אותם איתי לפגישות ביום התאוששות לאחר מחלה, רק כדי שהם יחזרו למסגרת בריאים. כי אם שולחים ילד חולה לגן הוא יכול להדביק את האחרים, בנוסף הוא לא יהנה בלשון המעטה, הוא יקבל את המסר שהוא פחות חשוב והוא גם לא יבריא, מה שאומר שאולי היום הוא יהיה בגן אבל מחר בטוח אקבל טלפון מהגננת באמצע היום. אז נכון, זה מעצבן. והבוס לפעמים מעקם את הפרצוף, בעיקר כשזה בבוקר ברגע האחרון, אבל אין ברירה. הילד הוא שלנו. והוא חולה. ולא משנה מה – לא שולחים ילד חולה לגן!