אני זוכר את הפעם הראשונה… התהפכתי… הכול השתנה לי בראש… החזקתי את היצור הקטן והצווחני הזה… יצור שהייתי שותף ליצירה המופלאה שלו… ובכיתי…
טרום ההריון הייתי “ילד קקה” כמו שאומרים… ילדון פרוע שרק רצה לאכול את החיים, איזה לאכול?! לטרוף!!! שכבתי עם כול מה שזז ( מה שלא זז הזזתי ואז…) טעמתי מכל מה שהחיים יכולים להציע לי… שתיתי, השתוללתי, ניסיתי, עשיתי… לא נחתי לרגע והנה בשנייה אחת קטנה… היא הסתכלה עליי, כאשר רק הראש שלה מציץ מבין העטיפה שטרחו לעטוף אותה בה בבית החולים “לניאדו”, ואז ידעתי שיש משמעות לחיים שלי. קיבלתי את התואר הכי חשוב שאי פעם אוכל לקוות להחזיק בו, אני אבא !
יש משהו מדהים בידיעה שמצאת את היעוד שלך בחיים, יש אנשים שההורות שלהם עוברת להם בצורה טבעית היא חלק מהם יחד עם עוד דברים, שאני מסתכל היום לאחור, תמיד הייתי חובר לילדים קטנים, אני מת על תינוקות ומשוגע על הנונסנס הקטנים שילדים בגילאים צעירים פולטים, להסתכל עליהם גדלים, ולראות את ההתפתחות שלהם כאשר אני משתדל לכוון אבל לא להפריע… אצלי ההורות, האבהות הפכה למשהו שמוביל אותי, איכשהו בכול מהלך ומהלך שעשיתי בחיי חשבתי על הילדים שלי, אני לא חף מטעויות אבל אם ישאלו אותי אני אוכל לומר בחיוך שעשיתי הכול על פי הבנתי שיהיה להם טוב ויותר מכך, אני מודה… הילדים שלי הם השריטה שלי, הם באים קודם לכולם ומי שלא יכול להבין זאת כנראה שלא יהיה חלק מחיי…
להיות אבא צילום: ענת גבע שרון
להיות אבא, האחריות, הבנה שאתה אחראי על אנשים קטנים שמסתכלים עליך רואים אותך ואתה משמש להם לדוגמה חייה היא המהות בעיניי, התמצית של כול נשימה וכול הסתכלות גלובלית שלי כול שכן הסתכלות פרטית ואישית…
אני זוכר שהחזקתי אותה, ביד אחת חיבקתי וביד שנייה ליטפתי את הלחי שלה ושרתי לה… “אבא סיפור אנ’לא יכול לישון… רק מסתכל לי בחלון, עוד מעט אני אהיה גדול יותר מידי אז אבא עוד סיפור אחד ודי…”, וסיפרתי לה על הנסיך הקטן, על השחף על האבא הזה שלה שמתרגש עכשיו, נורא ובוכה מרוב אושר…
אני זוכר שהיא הסתכלה עליי, גוש הרכות הזה, ופתאום חיוך… קטן… סביר להניח שזו הייתה עווית, אבל אני נתפשתי בחיוך הזה כאילו היא יודעת, יודעת שאבא שלה פה. האחות רצתה לקחת אותה ממני, ואני סירבתי… עוד קצת… תני לי עוד קצת… “למה?”, היא שאלה, “כי אני אבא שלה”, העיניים שלי הצטמצמו וכל כולי עברתי למיגננה. למזלה של האחות, היא קלטה את הנהמה המאוד זאבית שכנראה יצאה ממני, זה שלי ואני אגן על זה בחיי, גם אם לא באמת צריך !
“אני אבא”, חלפה במוחי המחשבה… אושר טהור ומזוכך, אושר שלא הייתי יכול לחוות אותו בשום צורה אחרת, אין כזה אושר. אין כזה כאב. מה עשיתי? הבאתי מלאך לגהינום?! חיבקתי אותה וזמזמתי לה שירי ערש בפולנית, כמו שסבתא שלי זיכרונה לברכה הייתה שרה לי ולאחותי. הפעם הראשונה הפכה אותי לאבא. המשמעות של העניין כנראה מתבטאת בכל מעשה וכיוון בחיי, אין מאושר ממני היום כאשר אני מחבק את הילדים שלי. אני אב לארבעה ילדים בעת כתיבת שורות אלו, ולמרות שאני מתקרב לגיל 50 אני לא שולל בעתיד להביא עוד ילד או שניים לעולם. אני מאמין היום שניתן לעשות שינוי והגהינום הוא בעצם יופי של מקום לגדל בו ילדים… יש לי הוכחות… 4 ילדים מדהימים ומופלאים שאני אוהב אהבת נפש, גם אם זה לא נראה כך לפעמים לכולם…
זאב אלפא שומר על הלהקה שלו, הוא מסוגל לחנך לנשוך ולכוון את כולם. אך ברגע שיש איום חיצוני על הלהקה שלו הוא שם… לטוב ולרע, ואני… אני פשוט אבא…
נכתב ע”י סתיו אדם, אב לארבעה וממקימי אתר 2bdaddy.