אני בהריון עם תאומים, בשבוע 36 להריון שלי. בימים האחרונים אני חווה כל מיני רגשות שצפים בבת אחת אודות להריון ולהורמונים, ולמען האמת אני כל כך שמחה שיש לי עם מי לשתף את כל זה עכשיו. כשרק נודע לי שאני בהריון עם תאומים, הרופאה שלי, שהיא אמא לתאומים בעצמה, אמרה לי שזה יהיה מעולה אם אני אצליח להגיע לשבוע הריון 36, שבוע ההריון שאני בו אני כרגע. התברר לי שרוב הנשים בהריון עם תאומים יולדות לפני שבוע 35. הניתוח הקיסרי שלי נקבע מראש לשבוע 38, ואני מאוד חוששת שבכלל אצליח להחזיק עד אז.

בתחילת ההריון שלי, הצטרפתי לקבוצה בפייסבוק של נשים הריוניות עם תאומים. איתרתי עוד 6 אמהות שכמוני נמצאות בהריון עם תאומים ומסבתר שכולנו אמורות ללדת בהפרש של כמה ימים אחת מן השניה. תוך רגע בערך, הפיד שלי התמלא בסיפורים על לידות של אמהות עם תאומים בשבוע 32, שבוע 33 אך לא יותר משבוע 36. באותו רגע הבנתי על מה הרופאה שלי דיברה. בגלל שהתינוקות התאומים נולדים לפני הזמן, הם מבלים יותר זמן בבית החולים עם בעיות שכיחות של לידה מוקדמת שקורית לפני הזמן.

אמהות אחרי לידת תאומים אמרו לי עד כמה זה קשה ושונה בו זמנית להיות בהריון עם תאומים וללדת תאומים. חוץ מהמשקל הכבד יתר על המידה של נשיאת שני עוברים, יש גם את העניין של מינון הורמונים גבוה יותר שמצטרף לסיכונים לא מעטים. בהריון עם תאומים הסיכון מלכתחילה גדול יותר, יותר סביר שיהיו צירים מוקדמים, סוכרת הריונית, רעלת הריון ושהתינוקות יוולדו במשקל נמוך מהנורמה.זו הסיבה שאני שמחה שהצלחתי להגיע לשבוע 36, מקווה להגיע לפחות לשבוע 37, כדי שאדע שנתתי לתינוקות שלי את כל הזמן שהם צריכים כדי להתפתח כנדרש לפני שהתאומים יוצאים אל אוויר העולם.

להחזיק הריון עם תאומים עד הסוף

בגלל שאני בהריון עם תאומים, קיבלתי לא מעט מחמאות מאנשים שונים על כך שהצלחתי “לסחוב” עד עכשיו את ההריון. זה מוזר לקבל מחמאות על משהו שהוא לא באמת בשליטה שלי, אך אני באמת מרגישה שהיו מספר דברים שעשיתי במהלך ההריון שגרמו להארכת ההריון ולהמשכיות שלו:

נחתי הרבה. הרבה אמהות לעתיד בשלב כלשהו של ההריון מרגישות שהן צריכות לנוח, אך נחות באמת רק כשהן חייבות לעשות את זה. לי היה את המזל והפריבילגיה שאני לא חייבת לעבוד, ולכן יכולתי לנוח כל פעם שהרגשתי שאני צריכה את זה.

העלתי במשקל בצורה נכונה ומבוקרת. עליתי במשקל קצת יותר מהממוצע במהלך ההריון, יותר נכון, הייתי קרובה לקצה העליון של טווח המשקל הנורמלי בהריון. הקפדתי לאכול מסודר, ממש על פי כל ההוראות של הרופאה שלי.

שתיתי הרבה מים. התייבשות יכולה לגרום לצירים מוקדמים. שתיית מים מרובה יכולה לעזור גם לבצקות ולשיפור ההרגשה הכללית שלך במהלך ההריון. שתיתי המון מים קרים עם קשית, כאשר שמתי מידי פעם חתיכות של פרי בפנים, כדי לגוון את הטעם ולגרום לי לשתות יותר.

בשבוע 34 של ההריון הרגשתי שמיציתי את ההריון ושאני מוכנה כבר לסיים עם העניין, גם מבחינה נפשית וגם מבחינה פיזית. אבל אחרי שבוע, הגעתי לבית חולים, עשיתי מוניטור והרופא ציין בפניי שהתאומים שבתוך הרחם שלי זזים פחות מאשר הם אמורים לזוז שם בפנים… באותו הרגע הבנתי שהייתי קצת אנוכית בחשיבה שלי. התאומים צריכים עוד זמן כדי להתפתח בתוך הבטן. כמה קשה שזה לא יהיה, המטרה שלי היא להגיע לפחות לשבוע 37, והתקווה הכי גדולה שלי היא שהתאומים יוולדו כשהם יכולים לנשום בעצמם ולינוק בעצמם, כמו שצריך, על מנת שהם יחזרו איתי הביתה מבית החולים.

ככל שהזמן עובר ההריון נהיה יותר קשה, וגם יתר קשה להישאר אופטימיים שהכל יהיה בסדר. אני כל הזמן מנסה לחשוב בצורה חיובית ומזכירה לעצמי שזה כולה עוד שבוע-שבועיים של אי-נוחות שבסוף ישתלמו לי כשאראה את התאומים שלי בפעם הראשונה. אז עד הרגע המיוחל הזה, גם אם זה יהיה היום, מחר או בעוד שבועיים מהיום, אני מנסה להשאר רגועה ואופטימית, כדי לתת לתאומים את כל הזמן שהם צריכים!