אני בנאדם של בוקר. אני אוהבת לכוון את השעון לשבע וחצי-שמונה, לקום להתארגן ולארגן את הילדים בבוקר, לשים אותם בגן, להתעמל, לשתות קפה, להתקלח ולהתחיל את היום רעננה ומחויכת. הילדים שלי, לעומת זאת, אוהבים לישון, וכמה שיותר. שלא תבינו אותי לא נכון, אני גם אוהבת לישון, ואני מברכת על הבקרים שהם לא מעירים אותי לפנות בוקר כמו ילדים אחרים, אבל כשאני כן ממהרת בבוקר לפגישה או רוצה כבר להתחיל את היום, אני צריכה להעיר אותם ולארגן אותם ולעמוד בזמנים.
להספיק להתארגן ולארגן את הילדים בבוקר
לקום להתארגן ולארגן את הילדים בבוקר.
אין באמת הבדל בין להתווכח עם ילד בן חמש וילדה בת ארבע שלא רוצים לקום, לבין להתווכח עם מתבגרים בני 14 ו-15 שלא רוצים לקום. נכון שאני לא חייבת להספיק לרכבת או למשרד, ואני נהנית מהיתרונות של עצם היותי עצמאית. אומנם אני לא הראשונה לשים את הילדים בגן איך שפותחים את השער, אבל אני כן מקפידה על בוקר מסודר, מאורגן, עם סדר פעולות קבוע החוזרות על עצמן, על מנת שלכולנו יהיה קל.
- להעיר אותם בזמן. אני לא ממהרת לשום מקום ברוב הימים, אבל בגן יש סדר יום וחשוב שהילדים יגיעו לגן בזמן וייהנו מכל הפעילויות. כך שאלא אם כן היה לנו ערב ארוך במיוחד או לילה קשה, אני משתדלת להעיר אותם בין 7:00-8:00. וזו משימה לא פשוטה. אני לוקחת מרווח של מספיק זמן כדי שלא אצטרך להעיר אותם בלחץ, נכנסת לחדר שלהם ומתחילה לשיר תוך כדי פתיחת הווילונות והדלקת האור. אני מלטפת אותם, מנשקת ולאט לאט מגבירה את הקול וכשהם ערים, אני כבר מדברת איתם על לקום, להתרענן ולגשת למטבח לארוחת בוקר.
- להחליט מה הם לובשים לגן. עם בנים זה קל. הוא לובש חולצה ומכנסיים, סנדלים או נעליים והוא מוכן. לפעמים הוא אמנם רוצה חולצה אחרת, אבל לרוב הוויכוח לא נמשך יותר מדי זמן. עם בנות זה כבר סיפור אחר. יש תנאים – שיהיה ורוד, מתנפנף, מנצנץ ורצוי יותר יפה ממה שהחברה שלה לובשת. וסביר להניח שהיא תשנה את דעתה לפחות פעמיים. יש לי שתי שיטות להתמודד עם המצב. האחת היא לתת להם לבחור ערב לפני מה הם רוצים ללבוש. אני מציעה לילדים שתי אופציות והם בוחרים. ככה גם יש להם את זכות הבחירה הסופית וגם לא עברנו על כל הארון. אם בבוקר הם יתחרטו, עדיין נשארה להם האופציה השניה. השיטה השניה, שאני מודה שנשמעה לי מוזרה בפעם הראשונה ששמעתי עליה, אבל אני גם מודה שהיא עובדת מצוין, היא להשכיב אותם לישון עם הבגדים שהם בוחרים ללבוש למחרת לגן. ככה הם קמים בבוקר כבר לבושים, ונשאר רק לשטוף פנים להסתרק לצחצח שיניים וקדימה לגן.
- לצחצח שיניים. כמה שאני מספרת את הסיפור של ‘קריוס ובקטוס’ וכמה שאני מנסה להפחיד שיכאב להם אם לא ישמרו על היגיינת הפה, אין מה לעשות, ילדים לא אוהבים לצחצח שיניים (בינינו, זה לא שאנחנו המבוגרים קמים בבוקר ורצים מיד לצחצח שיניים כאילו זו אחת הפעילויות הכי אהובות עלינו בעולם). בבוקר אני מכינה להם מראש את המברשות ומספרת להם איזו ארוחת בוקר טעימה הכנתי להם, ואם לא יצחצחו שיניים לא יוכלו לאכול אותה או לשתות שוקו. לא בקטע של ‘עונש’ אלא בשביל שיבינו את המשמעות. ואני גם שרה את ‘הסבון בכה מאוד’ במטרה להסביר להם שמי שלא שוטף פנים ומצחצח שיניים, הילדים האחרים בגן לא ירצו לשחק איתו, כי הוא יהיה מלוכלך ועם ריח לא טוב.
- לאכול ארוחת בוקר. אני אישית לא אוכלת בבוקר. בהמשך היום אני נהיית רעבה, אבל אחרי שאני מתעוררת מספיק לי רק קפה. הילדים, לעומת זאת, חשוב לי שיכניסו משהו לפה ויתחילו את היום עם אנרגיה ולא על בטן ריקה. יצא והם כמוני ולא רוצים לשבת לארוחת בוקר של לחם-ביצה-סלט, לכן יש לי כמה דברים שאני מכינה על הדרך כדי שיאכלו. זה יכול להיות שוקו ולחמניה, פיתה עם שוקולד, חטיף אנרגיה או דגני בוקר עם חלב. חשוב לי שיאכלו משהו בצורה מסודרת לפני הפסקת האוכל בגן. אני לא אתן שוקולד וגלידה על הבוקר, אבל אני כן “חוטאת” בפיתה עם שוקולד קלאסית, אם זה מה שיגרום להם לאכול משהו לפני שיוצאים מהבית.
- להיכנס לאוטו. זהו השלב שאני הכי פחות אוהבת בבוקר, והוא שלב מפחיד ביום שלי. להכניס את הילדים בבטחה לאוטו, לחגור אותם, לנסוע לגן, ולהוציא אותם בבטחה. ברגע שאנחנו בחנייה, אני הופכת לחוצה. לא צריך כביש סואן בשביל שחלילה מכונית תפגע בהם. לכן אני מחזיקה לשניהם את היד, ילד אחד בכל צד, מסבירה להם שבכביש אין משחקים. אם יש מדרכה, כמובן שהם מחכים עליה עד שאני פותחת את האוטו ומדליקה מזגן, ואם לא הם עומדים צמוד לאוטו. בקיץ, אני פותחת את האוטו, פותחת חלונות ומדליקה מיזוג. רק לאחר שווידאתי שחגורות הבטיחות לא חמות (של מי היה הרעיון של לעשות אבזמים ממתכת?) אני מכניסה אותם לאוטו, חוגרת אותם מבחוץ ורק אז אני נכנסת. בחורף, אם יש גשם או קר, אני קודם כל מכניסה אותם לאוטו ואני נכנסת איתם ומסדרת ומארגנת בתוך האוטו. מה שבטוח, כאשר מגיעים לגן, אני לא יוצאת מהאוטו לפני ששניהם עומדים לצידי ומחזיקים לי את היד.