בכל מקום ובכל מצב כמעט ניתן ללמד את הילדים שיעור כלשהו על החיים, לתת להם את הכלים להפוך את העולם למקום נעים ונוח יותר לחיות בו. לפני כמה ימים לקחתי את הילדים אחר הצהריים לשחק בפארק ליד הבית. הפארק היה קצת מלוכלך, אז כהרגלי הוצאתי שקית ריקה מהתיק והתחלתי לאסוף את הלכלוך וביקשתי מהילדים לעזור לי. זה משהו שאני עושה איתם באופן קבוע בפארקים, בחוף הים ובכל מקום שאנחנו הולכים אליו. זה מלמד את הילדים לשמור על איכות הסביבה ושלכל מעשה יש תוצאה.

הפעם היו שם כמה ילדים יותר גדולים מהילדים שלי, בגיל בית ספר יסודי, וכשאחד מהם סיים לאכול את החטיף שלו הוא זרק את השקית על הרצפה. כמובן שהערתי לו. אני תמיד מעירה, לא שלקחתי על עצמי את תפקיד המחנכת הלאומית, אבל זה מפריע לי ואין סיבה שככה יתנהג ילד. לפעמים ילדים עונים לי, הפעם הוא הביט בי, הרים את השקית ושם בפח הקרוב, מבלי להעיר דבר. לא משהו שהוא היה עושה אם לא הייתי בסביבה.

עולם טוב יותר מתחיל בנו

הבנתי שאין מה לעשות, בשביל שהילדים שלי יהיו ילדים שלא יחשבו בכלל על לזרוק שקית ריקה של חטיף על הרצפה, אני גם צריכה לשמש דוגמה אישית וגם צריכה להחדיר להם תודעה ציבורית והתחשבות בזולת בכל הזדמנות אפשרית. ולא חסרות לנו הזדמנויות. כמעט בכל רגע איתם במהלך היום אני נתקלת בסיטואציה כזו או אחרת שאני יכולה למנף אותה כדי ללמד אותם על החיים ועל איך להפוך את העולם למקום טוב יותר לשהות בו, בלי טיפה אחת של ציניות.

ללמד את הילדים להפוך את העולם למקום טוב יותר

בכל מקום ישנם הזדמנויות פז ללמד את ילדנו ולחנך אותם להיות אנשים טובים יותר, להלן מספר דוגמאות:

1. קניות בסופר. אם בקופה מישהו מבקש לעבור לפני בתור כי יש לו רק שנים שלושה מוצרים, אני מיד מסכימה. זה לא מעכב אותי בהרבה וזה מלמד את הילדים שלי שיעור בנדיבות וסבלנות. אם למישהו בתור לפניי חסר עודף, אני מלווה, זה מלמד אותם שוב על נדיבות ורוחב לב. באופן כללי אני תורמת בסופר כשאני יכולה אחרי קניות, למשפחות רעבות. כל עוד אני יכולה להרשות לעצמי להאכיל את הילדים שלי, אני אדאג לתרום למשפחות נזקקות. ואני אמנם לא מפחידה אותם ומספרת להם על הילדים הרעבים באפריקה כמו שעשו לי כשהייתי קטנה, אבל אני בהחלט מספרת לילדים שלי שיש ילדים שאין להם אוכל כמו שיש לנו ושאם יש לנו אז צריך לתת גם לאחרים שאין להם מזל כמו שלנו.
2. אם אנחנו הולכים ברחוב בעיר ויש בצידי הרחוב מקבצי נדבות, אני נותנת לכל ילד מטבע לשים לאותו קבצן. אמנם זה לא כסף גדול, אבל זו נתינה שהילד מבצע בעצמו ומבין שהוא עוזר למישהו בפעולה הזו.
3. עזרה לקשישים. בכל מקום שיש אנשים יותר מבוגרים ממני, בעיקר קשישים, אני מראה להם כבוד, עם או בלי הילדים. אם זה בכך שאני עוזרת לפתוח דלת, מסייעת לסחוב שקיות ואפילו לעמוד בשבילם בתור בבית מרקחת בזמן שהם יושבים. אני מסבירה לילדים שלי שכולם גדלים בסוף וכולנו נהיה זקנים, וכשנהיה סבא וסבתא בעצמנו נרצה שמישהו יתייחס אלינו גם בצורה כזו מכבדת, לכן אני דואגת לכבד את המבוגרים ממני.
4. משחק בפארק. מעבר לשמירה על הניקיון בפארק, אני מקריאה לילדים את השלטים שקיימים בו ומסבירה להם אותם. נכון שזה נחמד לשחק על הדשא, אבל אם משחקים עליו זה הורס אותו. ואם כתוב “בבקשה לא לדרוך על הדשא”, אני מסבירה להם מדוע ומלמדת אותם ללכת מסביב, לכבד את הטבע ואתה מה שצומח ולא לרמוס רק כי אפשר…
5. ביקור בספריה. גם עם ספרים וגם עם צעצועים אני מאוד מקפידה שיתנהגו אליהם כראוי, למרות שמדובר בחפצים. חינוך אישי לשמירה על חפצים יוביל להתנהגות נאותה כלפי הזולת ובכלל. לכן, תמיד צריך להחזיר ספר בצורה יפה ומסודרת למדף, אף פעם לא לזרוק ספר או צעצוע ובטח שלא לקרוע או להרוס. מישהו השקיע וכתב את הספר ואנחנו מכבדים אותו.
6. לדבר בנימוס. לצערי כמעט בכל מקום היום נתקלים לא רק בדיבור לא יפה, אלא גם בדיבור לא מנומס. אנשים שעומדים בתור לקנות מנת פלאפל ואומרים למוכר “תביא לי, תעשה לי, תן לי…” מוציאים אותי מדעתי. למה לא מפנות בצורה אדימה ונעימה, לעתעניין בשלום המוכר לפני שאתה מבקש ממנו דבר מה – “צהריים טובים, מה שלומך? אפשר בבקשה מנה של פלאפל?”. הילדים לומדים שיעור בנימוס בסיסי גם בדוכן הפלאפל השכונתי. בנוסף, אם מישהו עונה לי לא יפה, אני מאוד משתדלת לענות יפה ולא להיגרר לעימותים. בכך אני מצליחה ללמד את הילדים שלא חייבים לענות ולא להיגרר לעימותים וויכוחים.

כאמור, בכל מצב ביום-יום אפשר ללמד את הילדים שיעור כלשהו על החיים ולקוות שהם באמת יהפכו את העולם למקום שטוב יותר לחיות בו.