מאז שאני אמא, אני כמובן מעריכה את אמא שלי יותר. אני רואה שהילדים שלי עוברים איתי את כל השלבים שאני עברתי איתה. כמובן שעוד צפויים לנו שלבים נוספים, שחלקם יהיו דומים וחלקם יהיו שונים ממה שאני עברתי עם אמא שלי. כשאמא שלי אומרת לי בחצי חיוך “חכי חכי, זה עוד כלום”, אני יודעת ששתינו יודעות בדיוק מה מצפה לי, ושאולי זה גם קצת מגיע לי על כל מה שעשיתי לה וגרמתי לה לעבור בגללי בתור ילדה, בתור נערה ובתור מתבגרת.

לא משנה מה, אני תמיד מעריכה. תמיד מוכנה ללמוד, להקשיב, לקבל עצות ולשמוע. לפעמים אני שומעת אימהות בגילי שפחות מעריכות, לעיתים אף מזלזלות וגם אם זה לא נעשה במטרה לפגוע חלילה, להעריך את אמא זה אחד הדברים החשובים ביותר שיש. לא סתם זו אחת מעשרת הדיברות (כמובן שאין לשכוח את אבא גם כן!). אבל, וזה אבל גדול מאוד, האימהות שלנו צריכות לזכור שכאשר שאנחנו הופכות לאימהות בעצמנו, אנחנו מתבגרות, משהו אצלנו משתנה. הן אומנם תהיינה לעד האימהות שלנו, אבל אנחנו האימהות של הילדים שלנו ולכן הן צריכות גם להקשיב לנו, להעריך אותנו, ואולי אפילו ללמוד מאיתנו משהו.

אני ואמא שלי – מאז שאני אמא…

כשחברה או מכרה לא מסתדרת או לא מעריכה את אמא שלה, ואולי אף נוטה לחשוב שהיא בתור אמא יודעת או עושה יותר טוב, אני מזכירה לה את הדברים הבאים:

1. פעם התנאים היו שונים. ידעו פחות אמנם, אבל גם התערבו פחות. לטוב ולרע. זה שאת הולכת לחוגים ומתייעצת עם נשות מקצוע היום, זה רק כי זה יותר מוכר, יותר זמין ויותר מקובל. זה לא אומר שאמא שלך תפקדה פחות טוב ממך.
2. אמא שלך סחבה אותך 9 חודשים, ילדה אותך, הניקה, חיתלה, היתה ערה בלילות וגידלה אותך בדיוק כמו שאת עושה עכשיו.
3. גם היא בכתה בפעם הראשונה שהיא הכניסה אותך לגן, בדיוק כמו שאת הזלת דמעה ביום הראשון שחזרת לעבודה אחרי חופשת לידה.
4. בכל פעם שלא הרגשת טוב היא נשארה איתך ערה בלילות, תוך כדי שהיא מחבקת, שרה ומקווה שתרגישי טוב יותר בבוקר. היא העדיפה תמיד להיות חולה במקומך, בדיוק כמו שאת מרגישה כלפי התינוק שלך עכשיו.
5. תרופות סבתא שאת רוקחת עכשיו לתינוק שלך, הן ממש אותן תרופות שהיא רקחה עבורך ושסבתא שלך רקחה עבורה…
6. הבת המתוקה הזו שלך, שרק מחייכת כל היום ואומרת לך כמה את יפה וכמה היא אוהבת אותך, בגיל ההתבגרות תדאג להגיד לך כמה את לא מבינה אותה וכמה היא שונאת אותך. בדיוק כמו שאת היית אומרת לאמא שלך. וזה יכאב לא פחות.

אז גם כשאמא שלי מעצבנת אותי ממש או שאני (עדיין, גם עכשיו) מרגישה שהיא לא לגמרי מבינה אותי, אני קודם כל עוצרת ונושמת עמוק. אני יודעת שאני יכולה גם להגיד לה את מה שיש לי בצורה מנומסת ומכובדת. למדתי עם הזמן, שלא על כל דבר צריך להגיב ולא מכל דבר צריך להיעלב. לכן, אני יכולה לתת לה להגיד את מה שהיא רוצה להגיד ולפעמים פשוט לקבל את זה ולזכור שעכשיו גם אני אמא בעצמי.