האמת, היו לי המון פחדים לפני הלידה הראשונה. פחדתי שלא אדע מתי הלידה מתחילה, חששתי שמא ירדו לי המים באמצע הרחוב ותתחיל לידה, שיהיו לי צירים ולא אספיק להגיע לבית החולים בזמן, ועוד אינספור חששות ופחדים שליוו אותי לקראת סוף ההריון. כשהגעתי לחדר הלידה, לא ידעתי מה הולך לקרות. זאת אומרת, ידעתי ולא ידעתי.

מחשבות שעוברות בראש במהלך לידה

מחשבות במהלך לידה

ידעתי שאני נכנסת ללידה ויוצאת עם תינוק, אבל זהו. ופחדתי. פחד מוות. ואז הראש התחיל להריץ לבד מחשבות… והמחשבות שעוברות לך בראש בזמן שאת בהריון שונות לחלוטין מהמחשבות שעוברות בראש כשאת סוף סוף מגיעה ללידה. המחשבות… או-הו המחשבות! ריכזתי עשר מחשבות שעוברות לכל יולדת בכניסה לחדר הלידה, ובזמן הלידה עצמה. אני בטוחה שתזדהי עם חלק מהן, ואין ספק שיש לך כמה מחשבות מעניינות משלך להוסיף לרשימה, את מוזמנת להוסיף בתגובות.

1. המחשבה הראשונה שעולה לך בראש כשאת רק נכנסת לחדר הלידה היא “למה לעזאזל כל כך קר פה? מה, הם מתכוונים להקפיא אותי ואת התינוק?”, בזמן הלידה המחשבה משתנה לחלוטין והופכת ל”למה לעזאזל כל כך חם פה? אי אפשר להדליק איזה מזגן או משהו???”.
2. כשאת עוד לא התקדמת ללידה עצמה, אבל זו בחדר לידך כבר בשלב הלידה הפעילה, מה שעולה לך בראש זה: “ההיא בחדר ליד צורחת כמו משוגעת. מה קורה שם?! ככה גם אני הולכת לצרוח?! אמאל’ה, זה נשמע כאילו רוצחים אותה שם! אני לא רוצה שיכאב לי, ואני לא רוצה לצרוח ככה!”.
3. כשהצירים מתגברים, את מתחילה להשמיע קולות של כאב, אבל אז את נזכרת בזו שצרחה חדר לידך ומה שעולה לך בראש זה: “אין מצב שאני צורחת ככה שכל בית החולים שומע אותי, ואין מצב שאני עושה קולות מוזרים! מה אני חיה?!”.
4. כשהמיילדת בודקת אותך ואומרת שיש פתיחה של עשר אצבעות והלידה מתחילה. בתרגום מהיר – הוא הולך לצאת משם עכשיו. “הוא הולך לצאת משם??? אין מצב. פתיחה של עשר? שם למטה? 10… 10 אצבעות…?!”.
5. ברגע של מודעות, את פתאום מבינה שזה השלב האחרון והסופי, ואת חייבת לעבור אותו. המחשבה שרצה בראשך היא “אין מצב שאני עוברת את זה. אין מצב שאני מצליחה. עדיף קיסרי! אפשר קיסרי? יותר פשוט… אין מצב שהוא יוצא משם! אני לא אצליח לעבור את זה. זה מרגיש כאילו שורפים אותי מבפנים… אין מצב שאני עוברת עוד ציר ואז יוצא תינוק”.
6. עברת כמה צירים, הגעת לפתיחה יפה אבל את עכשיו כואבת וכאובה וממש רוצה אפידורל. מוכנה לשלם עבורו כמה שיעלה, ואפילו מוכנה להזריק לעצמך אם צריך. וכך גם המחשבות רצות – “איפה המרדים????!!!!!!????? תנו לי אפידורל עכשיו!!!!!!!”.
7. כשאת קולטת פתאום (אולי מאוחר מדי) שזו את. רק את. את זו שיולדת: “אין מצב שאני עוברת את זה. אני מתחרטת. לא רוצה. זה היה רעיון גרוע. אני רוצה ללכת הביתה. איפה חותמים על שחרור? עצרו הכל, לא רוצה להמשיך בזה!”.
8. ברגע אחד של שפיות את חושבת על התנוחה שלך, על המיטה עם הרגליים הפתוחות, ויש לך רגע אחד של מודעות עצמית: “גילחתי רגליים? איזו פאדיחה, יש לי שיערות ברגליים… ולא עשיתי מפשעה, וכולם שם מכניסים את הראש”.
9. כשיש ציר והמיילדת מצווה עלייך ללחוץ, ובין ציר לציר לעצור, ואז הנה בא עוד ציר והיא שוב אומרת לך ללחוץ. “ללחוץ? כמה אפשר ללחוץ? אני לוחצת עם כל הגוף, אפילו עם הראש! עוד לחיצה אחת ואני מתמוטטת”.
10. כשהמיילדת אומרת לך שהלידה מתחילה, ואת בכלל מרגישה שאת צריכה לשירותים, אבל ממש צריכה לשירותים, אבל בעצם את צריכה ללחוץ… – “באמת? עכשיו ללחוץ?! רק שלא יצא לי משהו אחר תוך כדי לחיצות, איזו פאדיחה זו תהיה! בכלל, אם אמשיך ללחוץ ככה כל האיברים הפנימיים יקפצו מתוכי החוצה אחד אחרי השני!”.

למרות הכל, את לוחצת, והוא יוצא. את לוקחת נשימה עמוקה, פתאום בבת אחת הכל הופך שקט ורגוע. את יכולה לנשום סדיר וכבר לא כואב, וגם אם כואב זה ממש לא בראש שלך כרגע. יללה קטנה מפלחת את האוויר, וזה הקול הכי יפה ששמעת בחיים שלך עד כה. באותו הרגע שמים עלייך את התינוק שלך, וחיים חדשים מתחילים. זה הכל את, נוני שאת הבאת לעולם. המחשבה שעוברת לך בראש היא “עשיתי את זה!”. עכשיו, על מה את חושבת?