לפי ההלכה של טומאה וטהרה, אישה שילדה נחשבת טמאה ולכן היא במצב של נידה, כלומר, אין לגעת בה פיזית לאחר הלידה ועד שהיא תטבול במקווה. הדבר מקשה על נשים ששומרות מסורת, מכיוון שלידה היא אירוע מרגש שמשפיע פיזית ונפשית, לכן קצת קשה להתנהל לאחר מכן כשבן הזוג שלך לא יכול לגעת בך. גם במהלך הלידה עצמה, בני זוג רבים נוהגים לא להיות בתוך חדר הלידה, אלא להתפלל ללידה קלה ותינוק בריא מחוץ לחדר הלידה.

נידה בלידה וטהרת היולדת

נידה לאחר לידה

אישה שילדה ומדממת מהנרתיק אסורה לבעלה, עד שתוכל לטבול במקווה ולהיטהר. אם ילדה האישה בן זכר, עליה להמתין שבוע ולספור שבעה נקיים, כלומר שבעה ימים ללא הפרשה דמית, לטבול במקווה, ורק לאחר מכן היא מותרת לבעלה, כמו בימי נידה של המחזור באופן רגיל. במידה והאישה ילדה בת, נגזר עליה להמתין שבועיים עד שהיא יכולה לטבול במקווה לאחר לידה.

מכיוון שלא כמו בימי המחזור, לרוב הדימום לאחר הלידה נמשך יותר זמן וישנן הפרשות גם לאחר שהדימום מפסיק, יוצא שהיולדת נחשבת לטמאה ואסורה לבעלה כחודש ואפילו יותר לאחד הלידה. מדובר במצב שקשה לזוגות צעירים לאחר מקרה מרגש שכזה, זהו איסור שיש בו קושי רב. אם האישה ילדה לידה בניתוח קיסרי ולא היה דימום נרתיקי, היא נחשבת לטהורה ומותרת לבעלה. אך אם דיממה, היא טמאה כמו יולדת רגילה ועליה להמתין עד שתטבול במקווה.

ימי הטוהר

מדובר בימים שלאחר הלידה, מהרגע שהאישה יולדת ועד שהיא טהורה ומותרת לבעלה מחדש. כאשר מדובר בלידת בן זכר, הימים נספרים מהיום בו התבצע טקס ברית המילה ועד ליום הארבעים לאחר הלידה. במידה וילדה בת נקבה, נספרים הימים מהיום החמישה עשר לאחר הלידה ועד היום השמונים לאחר הלידה.

תפקיד הגבר במהלך הלידה על פי ההלכה

חלק מהגברים מחליטים כן להיכנס לתוך חדר הלידה ואף נוגעים ומחזקים את האישה שלהם בתהליך, אך עומדים מאחוריה או לידה או במקום אחר בחדר, שכן אין זה צנוע או מקובל להסתכל על האישה יולדת ועל האזור ממנו יוצא התינוק בלידה. לאחר הלידה האישה נחשבת טמאה באופן מיידי ולכן חלק מהגברים אף לא חותכים את חבל הטבור ומיד לא נוגעים באישה. אך כאן ניתן להתייעץ עם רב, כי יש המאשרים את חיתוך חבל הטבור לאחר הלידה ורק לאחר מכן קובעים שתחול הנידה ואיסור הנגיעה. גברים אחרים מעדיפים לקרוא תהילים מחוץ לחדר הלידה, להתפלל ללידה קלה לבריאות האישה ולשלומה, בנוסף על כך מתפללים להולדת תינוק בריא ושלם.

קורבנות היולדת

כארבעים יום לאחר לידת בן זכר ושמונים יום לאחר לידת בת נקבה, על היולדת להעלות קורבן. בימי קדם העלו קורבן בבית המקדש, אך כיום כמובן אין עושים זאת ולכן מברכים ברכת הגומל במקום. את הברכה יש לומר מול מניין של עשרה גברים לאחר גיל בר מצווה, אישה יכולה לעשות זאת בחוג ביתה עם עשרה אנשים שמכירים אותה או בעזרת נשים, כאשר הגברים בעזרת גברים שומעים אותה היטב ויכולים לענות לתפילתה בברכת ‘אמן’.