ספורט טיפולי הוא סוג של תהליך בו משתמשים בתנועה, משחק וספורט, וזאת על מנת לטפל ולעזור בליקויים ועיכובים בתפקוד הרגשי והפיזי של ילדים. הילדים נדרשים למיומנויות בסיסיות במסגרות בהן הם נמצאים, בבתי הספר והגנים, כמו כתיבה, גזירה, קפיצה, ריצה, זריקה, תפירה, ציור… לא כל הילדים שולטים באותה רמה במיומנויות הללו, ולכן חשוב ללמד אותם, ולתת לכל אחד את הכלים לשלוט במיומנויות האלה כדי להתפתח נכון, וכך להשתלב נכון חברתית. ספורט טיפולי נוגע בתפקודי ההתנהגות והלמידה של הילדים.

הבן שלי אמנם עוד לא בן שש וטרם עלה לכיתה א’, אבל בגודל הפיזי, הוא בגודל של ילד בכיתה ג’. תמיד כשאני אומרת לאנשים שהוא עדיין בגן חובה, הם מופתעים. מעבר לזה שהוא פיזית ילד גדול, ותמיד היה, הוא מאוד חזק. העניין הוא שיש הבדל מהותי ביותר בין הגודל הפיסי והכח שיש לו, למה שהוא בפנים, גור קטן שעוד לא מודע לגודל שלו ולכח שלו. הוא תמיד מזכיר לי את כלב הזאב המעורב שההורים שלי הביאו הביתה, כשהוא היה פעוט. הכלב הגיע בגודל של הראש שלו, גור קטן, מתוק ושובב, שרץ והשתולל עם הבן שלי. שניהם גדלו מאוד והתחזקו מאוד, אבל שניהם נשארו גורים בהתנהגות. כאלה שיעברו מול המראה וייבהלו מהדמות שעומדת מולם, כי לא יאמינו שהדמות הגדולה הזו, היא בעצם הבבואה שלהם.

ספורט טיפולי

כשהוא היה תינוק, זה הצחיק אותנו שהוא כזה בריון. אך ככל שגדל והתפתח, ההבדל בין החוזק והגודל שלו לאופי המעט תינוקי שלו, הלך וגדל והתחיל להפריע במהלך חיי היום יום. אם לדוגמה הילד שיחק עם ילדים אחרים בגן השעשועים במשחק של ריצה ומעבר להליכה ואז קפיצה, לבן שלי המעברים היו קצת יותר קשים מאשר לאחרים, ויותר מסורבלים. אם שיחקו כמה ילדים בגינה והוא בטעות נתקע בילד אחר, זו לא היתה סתם היתקלות, אלא ממש הפלה כואבת לילד האחר.

כאמור, הבן שלי לא קטן ולא יודע להתמצא במרחב. ההתנהלות שלו במרחב אינה בהתאם לגודל שלו, ניכרת בו חוסר ההתמצאות בסביבה החברתית, מבחינת ילדים אחרים. בנוסף לכך, התמודדות עם העובדה שהילד באמת רגיש ופגיע מצד אחד, יחד עם זה שהוא בטעות מפיל או מכאיב לאחרים מצד שני, מאוד קשה לו. הרי דבר לא נעשה בכוונה… כל אלו הביאו אותנו, ההורים שלו, למסקנה שצריך למצוא פתרון. סוג של עיסוק כלשהו שיעזור לו. אבל מה? מהו אותו עיסוק?!

פנינו למכון להתפתחות הילד, על מנת לשלול את האפשרות שיש איזושהי בעיה נירולוגית חלילה או עיכוב התפתחותי, שלא תלוי בילד. הרי אם מדובר בתופעה רפואית, התסכול שלו במקומו, והוא צריך עזרה מקצועית. במכון להתפתחות הילד עשו לו בדיקות של כח וסיבולת, קואורדינציה, ריפוי בעיסוק, מילוי הוראות ועוד בדיקות נוספות. במכון הגיעו לשתי מסקנות עיקריות, שגיבו את מה שאנחנו, ההורים, חשבנו:

האחת – לילד יש קושי להתמצא במרחב ולהגדיר את המרחב האישי שלו ושל אחרים, ולכן הוא מאוד מסורבל. אם למשל הוא יושב, זה תמיד עם הרגליים והידיים מושטות לכל מקום, נוגעות בכל דבר, ובכל מי שסביבו. הוא נוהג לשבת במהירות לקום בפתאומיות, כי קשה לו להישאר במקום.

השנייה – יש לילד קושי בוויסות החושי. קשים לו המעברים בין חום לקור, נרתע ממגע במרקם מסוים (למשל קצפת…), והוא חייב בכל דבר לגעת ולהרגיש חזק יותר, מה שיכול להתפרש אצל אחרים כאלימות.

כל זה בתוך ילד, שאמנם טכנית הוא אוטוטו בן שש, שכלית הוא בן שבע וחצי, והתפתחותית/רגשית הוא בן 5 וקצת… אז מה עושים? במכון להתפתחות הילד המליצו לנו על ספורט טיפולי.

ספורט טיפולי לטיפול בליקויי התפתחות אצל ילדים

אז למה דווקא הפתרון הוא ספורט? הספורט מתרכז בעיקר בתנועה,שהיא אלמנט ראשוני שמאוד חשוב לנו מתחילת דרכינו, עוד כתינוקות, ולכן חשוב לשלוט בה בהתאם למרחב שלנו ושל אחרים, להסתגל לתנועה שלנו, וליצור קשר עם אחרים בהתאם.  כל קושי מוטורי יכול להוביל לקושי גדול יותר, ולהתפתח לקושי רגשי. לכן, הפעילות הגופנית, החזרה המוטורית, ההצלחה, ההתמודדות עם אי הצלחה והחיזוקים החיוביים, כל אלה מחזקים את הדימוי העצמי של הילד.

הנקודות עליהן שמים דגש בספורט טיפולי הן בדיוק הנקודות שהבן שלי היה צריך:

1. שיפור מיומונויות בסיסיות כמו קפיצה וריצה, זריקה ותפיסה.
2. מציאת פתרון שונה, או שיטה אחרת לפתרון בעיה, או תרגיל שלא הצליח לפתור, על מנת לשפר את התפקוד.
3. הבנת החוקים של המשחק, קבלת מרות, משחק לפי חוקים ברורים, ולפי חוקי הקבוצה, בשיתוף פעולה.
4. פיתוח ושיפור כושר גופני והבנת המרחב האישי והציבורי.
5. מוטיבציה. לדעת לא לוותר כאשר נכשלים, אלא לנסות שוב ושוב עד שמצליחים.
6. התמדה במשימות.
7. שיפור הביטחון העצמי.

נכון להיום, פעם בשבוע הילד הולך לחוג. מבחינתו הוא חוג ספורט רגיל לכל דבר, בו הוא זוכה להשתולל, להנות, לבלות עם חברים, ולהוציא אנרגיות. מהצד אני רואה איך הוא משתפר במיומנויות הבסיסיות, לומד לשלוט בעצמו ולהסתדר במרחב. במקביל, אני לומדת בעצמי תרגילים שאני יכולה להמשיך לבצע איתו בבית. אמנם הוא עוד חודש בן שש, ומבחינתי הוא עדיין וכנראה תמיד יהיה, הגור הקטן שלי. אני רואה איך הספורט הטיפולי עוזר לו לצמוח, לגדול, להתפתח ולהפוך להיות ילד בוגר ממש לנגד עיניי.

נכתב בשיתוף נורית פרגל, מורה לחינוך גופני ומומחית לספורט טיפולי.