אני אחת מאלה שלא מתות על קדמה. כן, אני מאוד אוהבת את הטלפון הנייד החכם שלי, אבל לא אוהבת את העובדה שאני תלויה בו כל כך. כאשר הוא לא עובד, אין לי כמעט מידע בידיי, והגישה שלי לעולם הופכת מאוד מוגבלת. יש כמה דברים טכנולוגים שאני זורמת איתם, וכמה דברים שאני פחות אוהבת, אך התעדוף משתנה אצלי עם השנים ועם הקדמה הטכנולוגית. כמו למשל בכל הקשור לספרים.
אני אישית אוהבת ספרים. ואני גם חושבת שהם חשובים לי ולילדיי. נכון, לפעמים מחשב זה יותר נח, אבל זה לא אישי כמו ספר מודפס. אני אוהבת לשבת עם הילדים כל ערב לפני השינה, ולהקריא להם סיפור מספר שהם בוחרים. אם זה יהיה דרך המחשב זו לא תהיה אותה החוויה. אפילו לא קרוב. יש משהו קסום, מקסים וכייפי במיוחד, להקריא להם את הסיפור במיטה. הם מעבירים דפים בתורות, ותוך כדי קריאה אני עושה להם קולות ופרצופים מצחיקים בהתאם לסיפור שאני קוראת.
בנוסף, אני אוהבת את הזיכרונות שיש לי מהסיפורים שהיו מקריאים לי בתור ילדה. כמה חיכיתי לזה, וכמה אהבתי את זה. כיום, בתור אמא, אני רואה כמה הילדים שלי נהנים מזה. חוץ מסיפורים לפני השינה, אנחנו מרבים ללכת לספריה. מבחינתי, לשים דגש על הקראת וקריאת ספרים לילדים זה עניין חשוב להתפתחות שלהם. את ההליכה השבועית לספריה אני לא מפספסת, ויש לכך סיבות רבות:
- שעת סיפור. אנחנו אוהבים ללכת לראות הצגה של הספרים האהובים עלינו, לראות איך הדמויות המוכרות עולות מתוך הדפים והופכות לאמיתיות.
- קריאה משותפת. כל אחד מהילדים בוחר ספר שהוא אוהב ואנחנו קוראים אותו לאחר מכן ביחד. לרוב, הם בוחרים ספרים שאנחנו כולנו מכירים בעל פה, ולהחזיק את הספר הוא סתם תירוץ. אנחנו פשוט קוראים אותו, בעל פה, ונהנים מכל רגע.
- בחירת סיפור הביתה. בחירת הסיפור בספריה היא לא רק לבחור ספר שירצו לקרוא בבית, זה ללמד אותם על בחירה וסבלנות. מעצם פעולת הבחירה, הם מבינים שזה הספר שהם בחרו, ועד שנחזור לספריה זה הספר שהם יקראו, גם אם ירצו ספר אחר. הסיבוב בספריה ובחירת הספרים היא חוויה נהדרת עבורם, ככה הם לומדים מה הם אוהבים ומה מעניין אותם.
חשיבות קריאת והקראת ספרים לילדים בעידן הטכנולוגי
לעידוד קריאת והקראת ספרים, בגן דאגו לפינת ספרייה, שבה הילדים יושבים וקוראים סיפורים. על פי הגננות, זו אחת מהפינות הכי אהובות בגן. אני שמחה לדעת שלא רק בבית, אלא גם בגן מקריאים ספרים לילדים. ספרים מודפסים של ממש, לא דיגיטליים. בנוסף על כך, פעם בשבועיים הם מקבלים הביתה ספר מתוך פרויקט שנקרא “ספריית פיג’מה”. מטרת הפרויקט היא להשאיל לילדים בגני עירייה ספר מיוחד הטומן בחובו מוסר השכל. לאחר קריאת הספר, מבצעים פעילות משותפת של ההורים יחד עם הילדים, מה שהופך את כל חוויית הקריאה למשהו מיוחד ומשפחתי במיוחד.
אני מודה, קצת קשה לי עם העובדה שהכל היום נמצא באינטרנט, הכל הפך להיות דיגיטלי ונמצא זמין ברשת. קשה לי עם זה שילדים מורידים מידע מויקיפדיה, במקום לחפש ערך באנציקלופדיה, ושהורים קוראים לילדים שלהם ספרים בנייד ובטאבלט, במקום ספר אמיתי. אתם בטח שואלים: “למה צריך ספר אמיתי?”, “למה צריך את הניירות האלה אם אפשר בקלות לקרוא את הכל במחשב, בטאבלט או בנייד?”. נכון, הטכנולוגיה מתקדמת וצריך להתקדם יחד איתה. אך השאלה היא עד כמה אנחנו צריכים להתקדם עם הטכנולוגיה? באילו תחומים יותר ואילו פחות? והאם חייבים לעשות את המעבר לספרים דיגיטליים, למשל?
יש האומרים שספרים ייעלמו מהעולם בקרוב. שהכל יהיה בסלולארי בנייד ובמחשב, ולא יהיה צורך בספרים של ממש. אבל אני מאמינה גדולה שזה לא יקרה. אני מאמינה שאנשים תמיד יעריכו את הדפים המודפסים, את החוויה האישית, את הספרות הכתובה, ולא יחליפו את זה בחוויה טכנולוגית. לא אני לפחות.