הייתי בחודש הריון מתקדם עם בני הבכור, ישבתי לבד בבית על הספה בערב, וקראתי ספר. פתאום התחילו לי קפיצות קטנות בבטן, קפיצות חוזרות באותה נקודה ובקצב מתמיד. בהתחלה חשבתי שאלו בעיטות של התינוק, ואז נראה לי קצת הזוי שהוא ככה בועט באותה נקודה ובקצב אחיד כל הזמן. כאשר הבנתי שזה ממשיך, קמתי, הסתובבתי, החלפתי תנוחה, אכלתי משהו מתוק, שכבתי על הצד ו…כלום. הקפיצות לא פסקו, למרות כל מה שניסיתי.
האמת שקצת נלחצתי, התחלתי לדמיין אותו תקוע עם הרגל, בועט בשביל לשחרר אותה. בעוד אני באה לחייג לאמבולנס, זה הפסיק בפתאומיות, כפי שהתחיל. את התנועות הרגילות המשכתי להרגיש, אז נרגעתי וחזרתי לקרוא את הספר שלי. למחרת, הייתי בביקור רגיל אצל רופא הנשים שלי, ושאלתי אותו לפשר התופעה. הוא החל צוחק. “הכל בסדר יקירה”, הוא אמר לי, “העובר שלך פשוט נתקף בהתקף שיהוקים בבטן”. כן! מסתבר שגם בבטן הם מתחילים לשהק, וזה מרגיש בדיוק כמו שתיארתי.
שיהוקים אצל תינוקות הנם דבר שכיח. זמן מה אחרי שנולד בני הבכור, כשהיה בן כמה שבועות בלבד, הוא נתקף בהתקף השיהוק הראשון שלו, מחוץ לבטן שלי. ראיתי איך הוא זז, והבנתי למה זה מה שהרגשתי כאשר הוא שיהק בבטן. רק שאז, למרות שזה לא מסוכן ולא מפריע לו כמו שזה מפריע לנו, זה קצת פחות מצחיק, בטח בתינוק ראשון וכל כך קטן…
ההבדל בין שיהוק לגיהוק
שיהוקים אצל תינוקות
בואו נעשה קצת סדר. קודם כל רגע קצר של עברית נכונה: הורים רבים מתבלבלים בין גיהוק לשיהוק ואומרים ‘התינוק מגהק’. גיהוק זה בעצם גרעפס, כלומר הוצאת גזים ממערכת העיכול דרך הפה. מה שהתינוק עושה לאחר האכלה, ולרוב מלווה בקול. לעומת זאת, שיהוק הוא התוצאה של התכווצות לא רצונית של כלי הנשימה, והוא לא אחד ויחיד, אלא התקף מתמשך, לעיתים קצר יותר ולעיתים ארוך יותר.
בעוד אצל מבוגרים יש לא מעט סיבות לשיהוקים חוזרים ונשנים, כמו כניסת אוויר מיותר לקיבה, חומציות גבוהה בקיבה, שתייה ואכילה מהירה, שתייה אלכוהול, התרגשות ומתח. אצל תינוקות הסיבה היא לרוב כניסת אוויר למערכת העיכול ולחלל הקיבה, עקב יניקה או אכילה מהירה. התנודות האלה, הלא רצוניות של התינוק, הן בעצם החסימה והפתיחה של בית הקול בצורה מאוד מהירה ולא טבעית. לכן, נוצרת התכווצות בלתי נשלטת, יחד עם הוצאת קול וקפיצה של פלג הגוף העליון.
לנו המבוגרים השיהוק מעיק ומפריע בשטף הדיבור, ולכן פיתחנו כל מיני שיטות, חלקן שונות וחלקן משונות, כמו שתיית מים מהירה, הבהלת האדם המשהק, רק כדי להפסיק את השיהוק כמה שיותר מהר. אצל תינוקות, זה בא והולך, מבלי שנוכל לעשות דבר. לעיתים זה מאוד מתסכל אותנו ההורים. השאלה היא עד כמה זה מפריע להם, לתינוקות עצמם?
התמודדות עם שיהוקים אצל תינוקות
הורים רבים מדווחים על התופעה כבר מגיל שבועיים-שלושה, ומציינים שהתינוק שלהם משהק ללא הפסקה כפעמיים-שלוש ביום. לרוב, בהתחלה השיהוק מבהיל אותם, ולאחר מכן הם מתרגלים וממשיכים בשלהם, למרות שפלג הגוף העליון שלהם זז כולו עם כל שיהוק קטן. זה נראה כאילו כל שיהוק בודד מטלטל את כל גופם הקטנטן.
כאמור, הסיבה העיקרית לשיהוקים אצל תינוקות היא בליעת אוויר באופן מוגזם, וזה קורה בזמן הנקה או האכלה מבקבוק. לכן, רצוי אחרי כל הנקה, וגם בהפסקות בין לבין, להרים את התינוק לגיהוק ולאפשר הוצאה של כל האוויר המיותר. אם התינוק יונק מבקבוק, יש לבחור בקבוק שמכניס כמה שפחות אוויר בזמן האכלה (יש לא מעט כאלה בשוק, וכל הזמן מפתחים עוד סוגים). בנוסף, כדאי להקפיד לשנות את תנוחת האכלה לכזו שתכניס כמה שפחות אוויר בזמן האכלה, וכן להוציא גזים בין לבין.
ישנם מחקרים שטוענים שישנן עוד סיבות לשיהוקים אצל תינוקות, כמו העובדה שמערכת הנשימה והבליעה של התינוק טרם מפותחת דיה, ולכן הוא עלול לנסות לבלוע תוך כדי נשימה ולהתחיל לשהק במקום. כמו כן, בדיוק כמו אצל מבוגרים, טוענים אותם מחקרים, אם התינוק נמצא בסביבה מלאה בגירויים ורעש, הוא יכול להיכנס ללחץ נפשי ולהתחיל לשהק כתגובה לאותו לחץ.
אין לנו ההורים דרך לטפל בתופעת השיהוק אצל התינוק, חוץ מלהרים ולהרגיע אותו קצת. אולי נוכל רק לנסות לקחת את הילד לחדר שקט, או לעזור להוציא אוויר ולגהק אם מדובר תוך כדי האכלה. אין מה להילחץ, יש לזכור שזה מפריע לנו יותר מאשר להם, ושזה עובר במהירות ולא גורם נזק כלשהו לילד.