לפני כמה שבועות חיפשתי די וי די לילדים, אחרי שחרשנו על כל מה שיש לנו בבית והם כבר הכירו הכל בעל פה. נתקלתי בדיסק של הפסטיגל של לפני כמה שנים, שכנראה אחיינית שלי השאירה אצלנו, וחשבתי לעצמי האם כדאי לשים לילדים או לא. הילדים שלי אוהבים מוזיקה ואוהבים הצגות. פסטיגל אמור לשלב את שניהם ולהיות מושתת על שירי ארץ ישראל, לא? עד כמה גרוע זה יכול להיות? אז החלטתי לתת להם לצפות בפסטיגל, והתיישבתי לראות איתם.

האמת? לא היה כזה גרוע. לא מדהים לטעמי כמו הצגה איכותית, או הפסטיגלים שרצו על הבמות כשאני הייתי ילדה, אבל לא היה זוועתי כמו שציפיתי. היו קצת יותר מדי בדיחות שמיועדות להורים במקום לילדים, שזה תמיד מיותר לטעמי, פעמיים או שלוש השחקנים השתמשו במילים לא יפות. כמובן שהגיבורים של הפסטיגל היו ילדים בשנות העשרה, שכל הבנות צרחו כשהם עלו לבמה, אבל ההצגה היתה חביבה עם מוסר השכל וגם שירים קליטים, שמאז מתנגנים נונסטופ באוטו. איזה כיף שדי.וי.די של הפסטיגל מגיע גם עם דיסק שמע! (נא לקרוא את המשפט האחרון בטון ציני של אמא עייפה)

בימים האחרונים, כשאנשים התחילו לעלות פוסטים במדיה החברתית על הרמה הירודה של הפסטיגל הצפוי וקראו לחרם צרכנים, חשבתי לעצמי “האם אני הייתי לוקחת את הילדים שלי לראות את הפסטיגל?”, והתשובה היא חד משמעית – לא. אנחנו “נפלנו” על דיסק דיוידי של פסטיגל סביר. כל פסטיגל שהיה שנה אחריו, חקרתי קצת כדי לראות אם יש עוד מה להראות להם, היה ברמה יותר נמוכה מקודמו. בנוסף, הופתעתי לגלות שיש קשר ישיר בין רמת הפסטיגל לכמות הלבוש של הבנות המופיעות בו.

כשאני הייתי ילדה, הפסטיגל היה פסטיבל של גיבורי תרבות אמיתיים ואף אחד לא יחלוק על כך. עוזי חיטמן, יגאל בשן, ציפי שביט וחבריהם שרו שירים של צביקה פיק ולאה גולדברג. ההצגה היתה איכותית וכמוה השירים. לא פיזזו על הבמה ילדות בנות 16 וחצי שהופיעו בסדרת טלוויזיה והפכו בין לילה לכוכבות-על. הן לא בדיוק שרות אלא צורחות, בלבוש מינימלי כמובן.

עלות הכרטיסים, המחיר המופקע של המזון במקום, הצפיפות והתורים הוא לא שיקול בעיניי, ולא היה מטה את הכף אצלי. הרי בחגים בכל מקום זה כך, וגם כשאני לוקחת את הילדים להצגה טובה בתיאטרון או בהיכל התרבות, המצב הוא דומה (אולי המחירים טיפה נמוכים יותר והתורים קצת פחות ארוכים). אבל זה העניין, בשביל הצגה טובה ואיכותית, אני אשקיע. אני ארכוש את הכרטיסים, אני אקנה פופקורן ב-30 שקל ואני אחכה עם הקטנה שעה וחצי בתור לשירותים. הכל, כדי שאנחנו נהנה מכל רגע של ההצגה.

בחג חנוכה האחרון לקחתי את הילדים להצגה שהתבססה על כל שירי הילדות מקום המדינה ועד היום. נכון שהם חושבים שאחת מכוכבת ילדים שרה במקור את ‘השירים המשחקים’, וכוכבת ילדים אחרת היא זו שמלמדת על זהירות בדרכים, אבל הם מכירים את השירים ואוהבים אותם. הם מבקשים מיוזמתם ללכת להצגה של דתיה בן דור. ואני בכוונה נוקבת בשמות בגלל שאני לא מאמינה שרוב הילדים יודעים מי אלה, או מכירים את הכותבים והמלחינים האמיתיים של השירים. עצוב אבל נכון. תכניות הריאליטי עשו דבר אחד טוב, וזה שהן גרמו בצורה עקיפה להרבה נערים ונערות להכיר את שירי ארץ ישראל. לא שזה כזה משנה בפסטיגל, כי כל מה ששומעים זה את צווחות הילדות (ויש מצב שגם של האימהות שלהן), כשאותו כוכב ריאליטי שר את השיר על הבמה. לפחות הוא לבוש.

כאמור, הרשת גועשת בנושא הפסטיגל וגם אם יהיו הורים שיחרימו, אני בספק אם זה יפגע קשות במכירת הכרטיסים או יורגש בכניסה לאולם. אנחנו כנראה נראה הצגה או שתיים בחנוכה במקום ללכת לפסטיגל. ואם הילדים ישאלו אם אפשר לפסטיגל, אני אסרב וגם אסביר למה.