כל חיי היה לנו כלב בבית. אני לא זוכרת תקופה שלא היה לנו כלב, ולפעמים אפילו שניים. בכל התמונות שלי בתור תינוקת, יש תמיד כלב ברקע. ההורים שלי אהבו כלבים ואנחנו גדלנו איתם ללא כל בעיה. גם היום, להורים שלי יש כלב והילדים שלי גדלו איתו. אני מתבדחת שהבכור שלי והכלב הגיעו שניהם גורים קטנים, גדלו להיות ענקיים, אבל עדיין מתנהגים כמו גורים. לפעמים הקטנה שלי נלחצת מכלבים של אחרים, ואני מרגיעה אותה ומזכירה לה שגם לסבתא וסבא יש כלב והיא לא צריכה לפחד.
היא נרגעת לאט לאט, ובסוף אפילו מתגלגלת איתו בבוץ. זו לא סתם מטפורה, היא באמת מתגלגלת איתו בבוץ! אני אישית חושבת שהעובדה שהם גדלו עם כלב, תרמה הרבה לביטחון שלהם, ולעובדה שהם אמיצים יותר ומפחדים פחות מבעלי חיים ובכלל. זה גם לימד אותם להיות רגישים יותר ליצורים אחרים, להבין שיש להם תחושות והם מגיבים בצורה שונה, אם מושכים להם בזנב או מגרדים להם מאחורי האוזניים. עכשיו כשהם גדלו, אני רואה בזה דרך נהדרת ללמד אותם על אחריות. צריך להאכיל, לדאוג שיש לו מים, לטייל איתו ולשחק איתו.
מפגש עם חיות וחוגי חיות
מגיל קטן הם לומדים לא לפחד. צילום: אורלי רוסנבלט
אבל חוץ מכלב יש לא מעט חיות, ומכיוון שאני אישית לא מתכוונת להתחיל לגדל אותן בבית או ללכת לדיר/לול באופן קבוע, החלטתי שחשוב לחשוף את הילדים לחוג חיות. החוג הזה מלמד אותם כל כך הרבה. מעבר לעובדה שהוא חושף אותם לעולם עשיר של טבע ושל בעלי חיים, הוא גם מלמד אותם להיות רגישים, מתחשבים, דואגים ואחראיים. כשילדים לומדים לעשות זאת עם חיה קטנה ועדינה, הם ילמדו לעשות זאת עם ילדים אחרים, ואחר כך כמבוגרים כשהם יגדלו. חשוב לי ללמד אותם אחריות, התחשבות באחר ורגישות לזולת.
יתרון משמעותי בהפגשת ילדים עם בעלי חיים, וזה נכון לכל החיות, הוא שלעתים אנחנו ההורים מפחדים מחיה מסוימת או נגעלים מחיה אחרת, ואנחנו משליכים את זה על הילד. הילד הוא דף חלק, שצריך ללמוד את העולם בעצמו, ולא להגיב כמונו או לפחד רק כי אמא מפחדת.
מה עושים בחוג חיות?
חושפים את הילדים למגוון בעלי חיים, כאלה מהסביבה הקרובה והמוכרת, כגון: כלב, חתול, חילזון, צב, או חיות מחמד שונות כגון: ארנב, אוגר, שרקן, ואפילו חיות אקזוטיות כמו: זוחלים למיניהם, תוכים, חרקים ופרוקי רגליים, וגם חיות משק: תרנגולת, ברווז ועז. לחצי מהחיות, אני לא הייתי מתקרבת בעצמי, אבל הילדים לרגע לא מהססים.
שיא המפגש הוא ברגעי הליטוף וההתבוננות בחיה, שאוכלת או מתנועעת. במהלך המפגש, הילדים חוקרים את החיה באמצעות תצפית: איזה איברים יש לה בהשוואה אלינו, הילד לומד זאת דרך גופו. מתייחסים לקולות שהיא משמיעה ולמאפייניה: מאיזו משפחה היא? מה מישכנה בטבע? מה כסות הגוף שלה? מה היא אוכלת? האם היא צמחונית או טורפת? האם היא פעילת יום או פעילת לילה? והאם יש משהו שמייחד רק אותה? (לצב יש שריון, השרקן שורק…).
מפגשים עם חיות מתאימים לילדים מגילאי שנה וחצי ומעלה, ותמיד בהשגחה ובהפעלה של מישהו אחראי ומנוסה ולא “סתם” ילדה שמביאה להם ללטף חתול. בכל גיל, החוג נחווה על-ידי הילדים באופן שונה, בהתאם לשלב ההתפתחותי.
בגילאי שנה וחצי עד שלוש, המגע עם החיה והקרבה אליה מעורר אצל הילדים התרגשות רבה, סקרנות, דחף לגעת, להתקרב ולהרגיש, ועם זאת גם רתיעה ממשהו לא מוכר. ההתבוננות היא בעיקר על איברי החיה בהשוואה אלינו וההאכלה.
בגילאי שלוש עד ארבע ישנה התפתחות הדרגתית בחוג, כלומר, הילדים מווסתים יותר ומבינים יותר ועל כן ניתן לשלב ידע מעשיר על החיה. גם בגיל זה, מרב החושים פועלים, ומה שבמיוחד אהוב על הילדים בגילאים אלו הוא חיקוי התנועה והתנהגות החיה.
פחד מבעלי חיים אצל ילדים
בגילאי שלוש-ארבע ניתן לראות יותר ילדים, אשר נרתעים וממש מפחדים מחיות, וזאת בשל הדמיון שתופס חלק משמעותי בשלב ההתפתחותי בגיל הזה, וגם בשל התנהגותם ורתיעתם של ההורים.
כיום המדיה תופסת חלק נכבד מעולמם של הילדים – מדיה, אשר מצמצמת אינטרקציות רגשיות ופיזיות. בסביבת הילדים יש פחות פינות חי ופחות אינטרקציה עם בעלי-חיים מאשר בעבר. יש יותר ויותר ילדים, שנרתעים מחיות וממש מפחדים מקירבה אליהן. במפגשים עם בעלי חיים, המנחים עובדים על לפתח את הרגישות של הילדים לבעלי-החיים, ללמד את הילדים כיצד לגעת בחיה באופן שיהיה נעים לה ויכבד אותה, להכיר לילדים את עולמם של בעלי-החיים בטבע, כך שיתפתחו אצלם ערכים של כבוד, קבלה ואחריות לבעלי-החיים. כמו כן, ישנן מטרות נוספות הקשורות בילד עצמו כמו חיזוק הביטחון העצמי, הדימוי העצמי ותחושות המסוגלות וההצלחה של הילד, וויסות והתמודדות עם פחדים.
כאמור, לנו מספיק כלב. יותר נכון, להורים שלי מספיק כלב כרגע, אבל מדי פעם אני מקבלת מהגננת תמונה של הבת שלי מלטפת אוגר, או של הבן שלי מחזיק נחש, ואני שמחה שהם לא לידי לראות את התגובה שלי. ככה הם לא מפחדים, הם מתמודדים, למדים ומתפתחים. ודרך החיות זו דרך נהדרת לעשות זאת.
נכתב בשיתוף הילה ויותם בעלי החוג “חוויות עם חיות”.