מגיע הלילה, עוצמים עיניים, הולכים לישון שנת לילה רצופה, לילה שלם עד למחרת בבוקר. נשמע כל כך פשוט, אה? לא כשיש לך תינוק קטן בבית. במקרה כזה, שינה הופכת למותרות. והורה עייף, כמו כל אדם עייף, לא מסוגל לתפקד. שינה היא לא מותרות, היא משהו שהגוף שלנו חייב בשביל לתפקד. אבל מה עושים שלתינוק מספיקה שעה וחצי של שינה רצופה? או לחילופין משהו מציק לו, ובגלל שהוא תלוי בנו לגמרי, הוא צריך אותנו בשביל לחזור לישון? באיזה גיל הוא אמור להירדם לבד, ומהן שעות ההשכבה המומלצות?

למדו לזהות את סימני העייפות אצל התינוק

כאשר התינוק מראה סימני עייפות, זהו אותם, שימו אותו לישון. עייפות יתר גורמת לפגיעה באיכות השינה. היא מקשה על הילד להירדם וגורמת להתעוררויות מרובות. לכן, ישנה חשיבות להיענות לסמני עייפות. סמני עייפות משתנים מילד לילד ומגיל לגיל. כך למשל, תינוק בן חודשיים יכול לבטא סמני עייפות בתנועות גפיים מוגברות או הכנסת יד לפה, מאוחר יותר אפשר לראות סמני עייפות ב”נודניקיות”, הכנסת אצבע לאוזן, לפופיק, מילול שיער, פיהוק, או עיניים מזוגגות ואדומות. בנוסף, בכי, היפראקטיביות וחוסר שיווי משקל מצביעים על עייפות יתר.

טקס שינה

לישון שנת לילה רצופה אצל תינוקות

בחרו ריטואל קבוע שמתאים לכם ולילדכם וחיזרו עליו כל ערב לפני השינה. לדוגמה, לאחר המקלחת היכנסו לחדר שימו מוסיקה מרגיעה ברקע, ובינתיים הלבישו והאכילו את התינוק. מומלץ להוסיף תוכן כלשהו לטקס השינה כמו עיסוי, סיפור, שיר או ריקוד. זכרו לא להכניס זמן משחק באמצע הטקס. כשהילד רגוע ונינוח, מכבים את המוסיקה, נותנים נשיקת לילה טוב ומכניסים למיטה.

הקפידו על שעות הרדמה בהתאם לגיל, החל מהיום הראשון. אצל תינוקות קטנים שעת ההשכבה ללילה יכולה להיות גם בשעה 18:00. השעות המומלצות הן בין 18:30 ל-20:00 וזה תלוי בסמני העייפות. שעת הרדמת לילה המומלצות מלידה ועד גיל 3 – 4 היא בין השעות 18:30 ל-20:00, ומגיל 4-5, השעות המומלצות הן 19:30-20:30. בטווחי השעות האלה שימו לב לסמני העייפות, ולפיהם החליטו על השעה שהכי מתאימה לילדכם.

נתקו את ההקשר של אוכל ושינה

אל תאפשרו לילה להירדם תוך כדי אכילה. הירדמות בזמן האוכל יוצרת קשר בין אוכל לשינה. קשר כזה מלמד את הילד שכדי להירדם יש צורך לאכול, מתוך כך נוצר מצב שכאשר הילד מתעורר הוא זקוק יותר ויותר לאוכל, לא מתוך רעב, אלא כדי לחזור לישון. בעקבות תופעה זו, נוצרות יותר ויותר יקיצות לצורך אכילה. לכן, החל מגיל 3-4 חודשים התחילו לנתק את הקשר בין האוכל לשינה, ואל תאפשרו לילדכם להירדם בזמן האוכל. כך תאפשרו לו להישמע למנגנוני הרעב והשובע הטבעיים שלו, והוא יוכל לצרוך אוכל רק מתוך רעב. בהדרגה היקיצות לאוכל בלילה ירדו. החל מגיל 6-7 חודשים רוב התינוקות מסוגלים לישון לילה שלם, ללא אוכל (10-12 שעות).

ללמד את הילד לקחת בעצמו מוצץ

90% מבעיות השינה נובעות מההתערבות ההורית ביקיצות של התינוק. הגעת ההורה לחדר היא “הרווח” הגדול ביותר של התינוק, ומכאן נובעות היקיצות. לכן, על מנת להוריד את מספר היקיצות בלילה, מומלץ ללמד את הילד להירדם הירדמות עצמאית, ולהצליח להסתדר במהלך הלילה בכוחות עצמו. מתוך כך, הירדמות עם מוצץ אינה בעייתית, כל עוד הילד יודע לקחת אותו בעצמו ולחזור לישון לבד. כך גם, עם הזמן, הוא יידע לחזור לישון ללא מוצץ והשינה תהיה רצופה יותר.

הבעייתיות עם המוצץ מתחילה כאשר ההורה צריך לגשת בכל פעם “רק” לשים לו מוצץ בפה. לכן, מומלץ ללמד את הילד לקחת בעצמו מוצץ. אפשר להתחיל ללמד תינוק לקחת את המוצץ בעצמו החל מגיל 5 חודשים, כאשר זה תלוי ביכולת המוטורית שלו. ראשית תרגלו איתו את זה במהלך היום, וכשהוא שולט בזה, עברו גם ללילה. אפשר ורצוי לשים לילד מספר מוצצים במיטה, כדי שיוכל למצוא אותם בגישוש בלילה.

התמדה היא שם המשחק. לא משנה באיזו דרך בחרתם, היו שלמים איתה ובצעו אותה בעקביות והתמדה. רק אחרי 3 עד 5 לילות עקביים תוכלו לבחון את התוצאות. בעיית שינה מוגדרת כחוסר יכולת של התינוק או הילד להירדם בכוחות עצמו. על מנת שתהיה שנת לילה רציפה, יש ללמד את הילד להירדם ולחזור לישון בכוחות עצמו. החל מגיל 5-6 חודשים, אפשר לצפות מתינוק לישון לילה רצוף (בין 10 ל-12 שעות).

הירדמות עצמאית היא כזו שבה התינוק שוכב במיטה ער ורגוע, ועושה בעצמו את המעבר מערות לשינה, ללא כל עזרה חיצונית וללא נוכחות הורית, מוזיקה, רעש לבן או בקבוק… בעיות שינה שאינן מטופלות, אינן עוברות עם הגיל אלה משנות את אופיין. ככל שתטפלו בבעיות השינה של התינוק מוקדם יותר, כך יהיה לכם קל יותר וכמובן גם לילד עצמו.

נכתב על ידי עינת מזרחי, יועצת שינה ומלווה התפתחותית.