אנחנו אוהבים את הילדים שלנו, אין בכך ספק. ואנחנו רוצים שיגדלו ויהיו מאושרים ומוצלחים ושיהיה להם טוב. אבל לפעמים, ודווקא בגלל הרצון החזק הזה שלנו, יוצאים לנו משפטים שיכולים לעשות יותר נזק מתועלת. גם אם אנחנו חושבים שהם פחות מבינים או שלא קרה כל נזק עם משפט כזה שאמרנו, ילדים מבינים וסופגים הכל.
משפטים שאנחנו אומרים לילדים
משפטים שכדאי שנפסיק להגיד לילדים שלנו
להלן כמה משפטים שכדאי שנפסיק להגיד לילדים שלנו כבר עכשיו:
- למה אתה לא יכול להיות יותר כמו… כי הוא לא מישהו אחר. הוא הוא. והוא מושלם, כמו שהוא וברגע שנשאל למה הוא לא כמו אח שלו/חבר שלו/בן של חברים, אנחנו מעוררים אצלו חוסר ביטחון לגבי מי שהוא ולגבי הזהות שלו.
- אתה בטוח שאתה רוצה לאכול את זה? תנו לילדים להיות ילדים ולאכול. אם אתם רוצים שיאכלו בריא, נהגו בהתאם, הכניסו לבית אוכל בריא, ודאגו לארוחת מזונות. אבל אל תפילו את האשמה על הילד. אם הוא רוצה משהו מתוק או שהוא עוד רעב, אל תאשימו אותו, ובטח שאל תגרמו לילד להרגיש לא בסדר עם המשקל שלו.
- חכה חכה עד שאבא/אמא שלך יחזרו. אין שום צורך להפוך הורה אחד להורה היותר דומיננטי והחזק במערכת היחסים הביתית, ועוד יותר לא לגרום לילד לפחד מההורה. התמודדו עם הסיטואציה.
- לא קרה כלום את בסדר גמור. נכון שרוב הפעמים שהם נופלים וצורחים, ההיסטריה היא על כלום. אבל אם נזלזל בכאב ובעצב שלהם, הם יגדלו לחשוב שזה לא בסדר לבכות או לכאוב, ועוד יותר גרוע, הם יכולים לחשוב שלא אכפת לנו מהכאב שלהם. אין צורך להיכנס להיסטריה, אבל כדאי בהחלט להראות תשומת לב.
- אני מבטיח. לא תמיד נוכל לקיים. ומה שהם ילמדו מכך, זה שהבטחות נועדו בשביל שנפר אותם.
- החבר שלך הוא… {מילת גנאי כלשהי}. גם אם אנחנו לא אוהבים את החבר הזה, לא נקרא לו בשמות אחרים, שהילד שלנו יחשוב בטעות שהם לגיטימיים, ואם זה חבר טוב עוד הילד עלול להיעלב בשמו. אם יש סיבה שבגללה אנחנו לא מחבבים את החבר שלו, כדאי שנסביר לו את הסיבה, במקום לקרוא בשמות גנאי.
- תביא לי, אני אעשה את זה. אנחנו לא אמורים לפתור עבור הילד את הבעיות, וגם לא לתת לו את ההרגשה שאם אנחנו לא נעשה את זה, הוא לא יצליח לבד. תנו לו להתנסות, הדריכו אותו, עזרו לו, אבל גם תנו לו “לשבור את הראש” לבד, להצליח לבד, ולא רק בגללנו.
- אל תבכה. למה לא בעצם? בכי הינו תגובה מאוד רגילה ונורמלית של הגוף למצבים מסויימים, וזה בסדר גמור לבכות אם עצובים, או מתוסכלים, או כאשר כואב לנו. אם נאמר “אל תבכה” בכל הזדמנות, הילד עלול לחשוב שאסור להביע רגשות ושבכי הוא סוג של חולשה.
חשבו טוב טוב לפני שאתם אומרים לילדים שלכם משהו, כי לכל משפט יש משמעות. כשאני הייתי קטנה למשל, אמא שלי כל הזמן היתה אומרת לי ‘אל תגעי בי, הידיים שלך קרות’. וזה היה נכון (עד היום אגב), הידיים שלי תמיד היו קפואות וזה לא היה נעים לה. אבל בתור ילדה נעלבתי מכך, ומה שהיה עובר לי בראש, ולא מעט פעמים, שהיא פשוט לא רוצה שאגע בה.
כשגדלתי והבנתי אותה, כבר לא נעלבתי מכך, ושאלתי אותה לפשר העניין. היא אמרה שזה בכלל לא היה קשור לכך שלא רצתה את המגע שלי, אלא שהידיים שלי באמת היו תמיד קרות, וזה לא היה נעים לה. כשהסברתי לה כמה זה העליב אותי בתור ילדה, היא התנצלה, והסבירה שלעולם לא חשבה על זה כך. חשבו לפני שאתם אומרים משהו לילדים, גם אם הכוונות שלכם טובות.