הילדים שלי הגיעו לגיל שהם מבקשים ללכת לחברים או שחברים יבואו אליהם. אם אני מיודדת עם האמא, אני בשמחה לוקחת אותם לביקור אצל החברים, ועל הדרך גם “מרוויחה” כוס קפה. אם אין לי קשר לאמא של החברים שלהם, אני משאירה את הילד או הילדה לשחק, ובאה לאסוף אחר כך. הבעיה מתחילה כשהגדול שלי התחיל לבקש ללכת לחברים, שאני קצת פחות אוהבת. אולי זה נשמע קצת לא יפה להגיד ‘לא אוהבת’ על ילד בגן, והאמת היא שאין יותר מדי מה לא לאהוב אצל ילדים בגיל הזה, זה יותר החינוך ודרך ההתנהלות של ההורים שלו איתו וההתנהגות שלו. את זה אני לא אוהבת אצל אותו ילד.
אני אישית מאמינה שאין אף פעם ‘בעיה’ עם הילד, אלא רק בנו ההורים. אבל מה אני עושה עם זה שהילד שלי מתעקש לבחור חברים שאני לא אוהבת, ומתחבר דווקא עם הילדים היותר ‘מופרעים’, אלה שלא מקשיבים, שמשתוללים, או בקיצור… ילדים כאלה שלא בא לי להזמין הביתה, ובטח שלא לשלוח את הבן שלי אליהם הביתה לבד. מסתבר שאני קצת מגזימה, ככה לפחות התבהר לי לפי מנחת הורים שהתייעצתי איתה בנושא.
לבחור חברים לילדים
“הילדים שלנו לומדים בעיקר מתוך צפייה והתבוננות בנו, וכך גם לומדים חלק נכבד מהכישורים החברתיים. ההורה צריך לחנך, להקנות ערכים, לסגל הרגלים, להוות דוגמה ולתווך, אך גם לזכור איפה הוא מתחיל ואיפה הוא נגמר, איפה יש לו שליטה ואיפה אין. בחירת החברים מתבססת על נטיות הלב של הילדים, סקרנות, והבעת עניין במי ששונה מהם ומאיתנו.
הדרך הנכונה היא להעביר את המסרים החינוכיים שלך, את ערכי החברות ופחות לאסור על הילד לשחק עם ילד אחר. אם הילד בחר בחבר כזה או אחר, כנראה שיש משהו באותו ילד שמושך אותו, לפעמים זו איזה משאלת לב שילדנו לא יכול להוציא לפועל, אך מוקסם מיכולתו של האחר. במקום להפנות אצבע מאשימה כלפי אותו ילד “בעייתי”, חשוב שההורה יחשוב ויברר מה יש בילד הבעייתי שהילד שלו כל כך אוהב.”
באמת יצא לי קצת לחשוב אחר כך מה יש בילד הזה ספציפית, שהבן שלי כל כך אוהב, ולמה דווקא איתו הוא רוצה להתחבר. זה לא קל, כי מדובר באמת בילד מתוק, אבל כזה שאין לו גבולות. שוב, לא בגללו, אלא בגלל שלא שמים לו גבולות בבית, ואולי זה מה שקוסם לילד שלי. ייתכן שהוא רוצה להיות גם ילד כזה, שאמא שלו לא מעירה לו כל שניה…
האם אני אמורה בכלל להתערב בבחירת החברים שלו?
“הורים בהחלט יכולים לתווך. בגילאים הצעירים, יש להורה הרבה שליטה על מפגשים אחר הצהריים, ולכן ההורה יכול לנתב. השאיפה היא להעשיר את הרפרטואר ולהפגיש עם כמה שיותר ילדים, כך שלילד יהיה היצע, ממנו ילמד וייבחר מי החבר שמתאים לו ביותר. יחד עם זאת, קחו בחשבון שנאמנות היא לא הצד החזק של ילדים צעירים, ולכן גם אם הילד ייפגש כל יום עם אותו החבר, שלרוב הוא הבן/הבת של האמא איתה אנחנו התחברנו, במהלך היום בגן, הילד יכול לבחור לשחק עם מי שהוא בוחר ושם כבר אין לנו שליטה או וויסות. ככל שגיל הילד עולה, השליטה שלנו מצטמצמת, ואז עלינו לסמוך על ילדינו ועל עצמנו שעשינו עבודה טובה עד כה, וכמובן לכוון ולתווך דרך תקשורת מכבדת.
אז הצלחתי להתחמק כמה פעמים מלהפגיש ביניהם, וכשנפגשנו בחצר נתתי להם לשחק ביחד, כשאני עוקבת כל הזמן. תהיתי ביני לבין עצמי, אם אני אמורה להעיר לאמא או לגננת. לא בקטע של להתנשא אלא פשוט לנסות ולהסביר. מסתבר שלא. מנחת ההורים הוסיפה:
“מוטב שההורים יתעסקו בלחנך את ילדם ולא את ילדי האחרים, ובטח לא את הורי הילדים האחרים. אם מדובר על ילד שמציק או פוגע בילדך, כמובן שיש לטפל בכך מערכתית ולערב את כל הגורמים בדבר. אך כשמדובר ביחסי חברות, צריך לאפשר לילדים את ההתנסות והלמידה. סביר שהאמא יודעת בדיוק איך הילד שלה נתפס בעייני הילדים, בעיניי הגננת וההורים בגן. צריך לזכור שאם אכן מדובר בילד בעייתי, גם לאותה אמא שלו לא קל. את הגננת בהחלט אפשר לערב, לשמוע לדעתה (שלא תמיד תואמת את דעת ההורים), ובמידה ונראה שאכן יש צורך להפריד כוחות, הגננת תהיה זו שאחרית על כך בשעות הפעילות בגן.
בזמנו בגן נאמר לי שהגננת מקפידה שלא ישחקו יותר מדי ביחד, כי מסתבר שיש לא מעט פיצוצים בין השניים, אבל אחר הצהריים הם חוזרים להיות חברים טובים. כמו שמנחת ההורים הסבירה, נאמנות בגיל הזה היא מהם והלאה. כל עוד אני יורדת איתם לחצר ואני זו שקובעת לאן ילכו אחר הצהריים, אני עוד מצליחה לשמור עליהם ולהגן, ואולי גם קצת לבחור עבורם ולהגן יותר מדי. ככל הנראה זה יגמר בקרוב, וכל מה שנותר לי לקוות זה שאני באמת משפיעה על הילדים שלי לטובה, והם ידעו לבחור את החברים שעושים להם טוב בהמשך הדרך.
נכתב בשיתוף גליה אלכנסדר,מנחת הורים ומנכ”ל ‘ענפים’.