אני גרושה ויש לי שני ילדים. מה שאומר שיש להם שני בתים, שתי מיטות, שתי מברשות שיניים, ועוד כמה דברים כפולים. זה בטוח לא כזה נח, ובטח לא “רגיל”, לעבור מבית לבית כמה פעמים בשבוע, או לנסות להבין בגיל כל כך צעיר למה ההורים שלך לא ביחד. אבל זה בהחלט לא אומר שהם מסכנים, או שהם צריכים פיצוי כלשהו. זה רק אומר שצריך לעזור להם להתמודד, ולהקל עליהם את המעבר ואת התהליך כמה שיותר.
ילדים, גם אם הם לא מבינים בדיוק מה הם עושים, נוטים לשחק לנו לא מעט על המצפון. במיוחד כאשר מדובר על ילדים להורים גרושים. כשאני כועסת למשל הם ישר מבקשים את אבא. כשהוא מתעצבן עליהם, הם טורחים להגיד לו שיותר כיף אצל אמא. כמעט על כל דבר שאני עושה, הילדה מעירה לי ‘אבל אבא עושה את זה ככה…’, וזה לא בשביל לעצבן אותי. זה בשביל לעשות לעצמה סדר.
מניפולציות של ילדים
מניפולציות של ילדים להורים גרושים
איך אני אמורה לענות לה כשהיא בוכה ורוצה את אבא, אבל היא אמורה לישון אצלי? ומה הוא אמור לעשות כשהילד טוען בכל תוקף שאמא כן מרשה כאשר הוא לא מרשה? התייעצתי עם מנחת הורים, כדי שתסביר לי מה לעשות ואיך לענות במצבים הסבוכים.
מדובר בתופעות מוכרות שמופיעות אצל ילדים להורים גרושים. אפשר פשוט לקרוא לזה ‘מניפולציות’. הילדים שנקלעים לסיטואציה באמצע, בין ההורים, פועלים באותו האופן מול שני ההורים, ובפרט מול מי שהם מגלים רגישות שלו בעניין. בעצם הילדים בוחנים את רגשותיכם ואת אהבתכם אליהם.
שוחחו על זה עם הגרוש/ה שלכם ובררו איך הילדים מתנהגים אצלו/ה. האם גם אצלו הם מתלוננים שאצל אמא משהו הוא טוב יותר?! במקרה של גירושין, ההורים נוטים לנסות ולפצות את הילדים על הסיטואציה, מרככים את הגבולות ומאפשרים יותר, במחשבה שהדבר יפצה על הקושי הנפשי והרגשי שהילדים חווים בעקבות הגירושין. אולם, זוהי טעות. דווקא במצב כזה הילדים זקוקים לרשת ביטחון חזקה ויציבה, ולגבולות עקביים שיעבירו את המסר ששום דבר לא השתנה: אבא ואמא אוהבים אתכם בדיוק אותו הדבר. גם אם אנחנו כבר לא אוהבים אחד את השני, אנחנו תמיד ולנצח נצחים נאהב אתכם, כי אתם הילדים שלנו. את האהבה הזו מפגינים לא רק במילים ובזמן איכות עם הילדים, אלא גם במעשים, תוך כדי שמירת גבולות אחידים.
אם החוקים הבסיסיים הם אחרים בכל בית, זה מאד מבלבל את הילדים, ועלול לגרום להם לתהיות של “מי צודק, אבא או אמא? מה הדבר הנכון? אולי זה אומר שאחד מהם אוהב אותי פחות”. כמובן שלכל אחד מכם הסגנון שלו, סוג בילויים אחר, וזה בסדר אם בבית אחד מותר לעלות עם רגליים על הספה ובבית אחר לא, כי מדובר בקטנות. אך חשוב שבדברים הגדולים והעקרוניים תהיה אחידות: שגרת ערב, שעת השכבה, סדר יום, שמירה על הסדר בבית ואיסוף צעצועים, דיבור נאות, הורדת הכלים בסוף הארוחה וכדומה. עליכם, בתור ההורים, לערוך שיחה של יישור קו ותיאום ציפיות ביניכם, לטובת הילדים!
מה קורה אם בלילה הילדה מבקשת לישון אצל אבא שלה?
מדובר במניפולציה ברורה. מצד אחד, את לא רוצה להילחם איתה ולהיכנס למאבקי כוח אם היא רוצה לישון אצל אבא. מצד שני, היא בוחנת אותך. אם תאפשרי לה, האם זה אומר שוויתרת עליה? שאת אוהבת אותה פחות? זה ממש להיות בין הפטיש לסדן. לפיכך, יש לערוך איתם שיחת תיאום ציפיות מראש: “אבא ואמא מאד אוהבים אתכם, ומחכים לרגע שבו נבלה אתכם ושתישנו אצלנו בבית. יש ימים קבועים לכל אחד ולא ניתן לעשות שינויים נקודה. אם את מתגעגעת לאבא, אפשר להתקשר אליו בשמחה ולחכות בסבלנות ליום שבו תשני אצלו”. אפשרו להסתובב עם תמונה של ההורה השני או מתנה קטנה שקיבלו מההורה השני, שתחבר אותם אליו בזמן שהם בבית האחר. אפשר ורצוי לשאול אותם: “מה ייקל עליך על הגעגועים לאבא?” ואם היא לא מציעה אז להציע לה: “להתקשר אליו? האם את רוצה שתהיה לך תמונה שלו?”
בהתמודדות עם מניפולציות קטנות, כמו “אבא מבשל טעים יותר”, לא להתרגש, לא להיעלב. להיפך. תאמרי בנונשלנטיות “אני שמחה שאבא מבשל טעים כל כך, ושאתה אוהב את האוכל שלו. זה מאד משמח אותי לשמוע. זה האוכל שאני מכינה, לי הוא טעים. אתה מוזמן לאכול ומוזמן לא לאכול. לשיקולך”. נטרלו את מאבק הכוח, וגרמו לילדים להבין שלא מדובר במשחקי כוחות.
נכתב בשיתוף שרי גלזר, מנחת הורים ויועצת שינה.