אני מתה לפגוש את האמא שחשבה לעצמה “אני כל כך אוהבת לארח חברים של הילדים אחר הצהריים! אני ממש אוהבת שכל הבית שלי מבולגן ואני צריכה להאכיל המון פיות קטנים, כיף לי כל כך שיש רעש, צרחות, צעקות, בכי והמון בלגאן בבית!. רגע, למה שרק אני אהנה? אני אציע את זה בתור פורמט שיקרא ‘בית מארח‘, כך שכל בית בארץ יוכל להנות מהכיף הזה!”, נכון רעיון מעולה?!

בית מארח, טרנד מעולה או סיוט להורים?

אז נשים לרגע את הציניות בצד, למרות שמרגישים שאני כותבת את זה אחרי שאירחתי 8 זאטוטים בבית מארח אצלנו, נכון?! סך הכל, בית מארח זה רעיון נחמד. הגננת מסדרת את הילדים לפי קבוצות, היא זו שיודעת הכי טוב מי משחק עם מי, מי מסתדר או לא מסתדר עם מי, ולפי השיקולים הללו היא יוצרת רשימות אירוח. כך יוצא שכל בית מארח, מארח מספר ילדים, כאלה שהם חברים, כאלה שהם שקטים ולא חברותיים, כאלה קצת יותר פעילים, כדי ליצור גיבוש וחברויות חדשות בין הילדים בגן. בקיצור, חגיגה אחת גדולה.

בבית מארח יש כללים מאוד ברורים

• הגננת מכינה רשימה של ילדים שמתארחים, בהתאם לשיקולים שלה.
• האירוח הוא בהתנדבות מלאה.
• האירוח הוא כשעתיים באמצע השבוע.
• יש לעשות פעילות או יצירה עם הילדים.
• אין לראות סרטים או טלוויזיה, או פשוט לשחק בחדר משחקים.

המטרה היא לגבש את הילדים שלאו דווקא חברים בגן, ולייצר פעילות משותפת. זו הזדמנות נהדרת עבורם להיות חברים מעבר לשעות הגן ולא בהשתוללות בגן השעשועים. כמו כן, האירוח חשוב מאוד עבור הילד. הוא רואה בכך סוג של אחריות, הוא מארח את הילדים בבית שלו, והוא בעל הבית ליום אחד.

אמנם את מי נארח החליטה הגננת, אבל את כל שאר תוכנית האירוח בנינו ביחד, אני והבן שלי. הוא ידע מה כל אחד מהחברים שלו אוהב לאכול, ובהתאם לזה הכנתי את תפריט הכיבודים לבית המארח שלנו. הוא שאל אותם בגן אילו חטיפים הם הכי אוהבים וקנינו אותם מבעוד מועד. הוא גם ידע לומר לי אילו צבעים כל אחד אוהב והכנו להם את הכל בהתאם. חשבנו ביחד על רעיונות ליצירה, דברים שהבן שלי אוהב והוא רצה שחבריו יחוו גם. קנינו ביחד את כל מה שצריך, ומראש סידרנו את השולחן. הוא הכין כרטיסי ‘ברוכים הבאים’ ורשם בעצמו את השמות של כל אחד, לפי סידור הישיבה סביב השולחן שהוא בחר.

כשהילדים הגיעו, הם היו נרגשים במיוחד. אחרי שהצלחנו (ברור שהבאתי עוד מבוגרת אחראית שתהיה איתי- איך אתמודד עם כל כך הרבה ילדים לבד??) להרגיע אותם ולהושיב אותם, התחלנו את הפעילות:

הפעילות נחלקה לשתי פעילויות יצירה שונות שכללו גזירה, צביעה והדבקה. או במילים אחרות, כל מה שהילדים אוהבים, וכל מה שייקח לי לקרצף במשך שעות אחר כך מהרצפה. אנחנו יצרנו עציצים מבקבוקי פלסטיק ממוחזרים, ואפילו שתלנו בהם פרח. לאחר מכן הכנו ארוחת ערב ביחד, שכללה בורקסים וחיתוך ירקות. הילדים היו חלק בלתי נפרד מכל הפעילות ועזרו לסדר את השולחן, לערוך אותו, וגם לפנות לאחר מכן את הכלים. אחרי שכולם אכלו, חילקנו ארטיקים לילדים, שהכנו מראש אני והבן שלי, וזה היה סיום מוצלח לכל הפעילות.

לאחר שעתיים, ההורים באו לאסוף את הילדים המאושרים עם היצירות שלהם. אני סגרתי את הדלת מאחוריהם ונשארתי עם השניים שלי בתוך בית מבולגן, אבל שקט. באמת שהיה נחמד, שלא תבינו אותי לא נכון, אבל זה קשה. לא קל בכלל להיות אחראית על 7 ילדים, בגילאים 5-6. זו משימה לא פשוטה, בטח כשזה משהו חד פעמי שאינך רגילה אליו. אבל עברנו את זה, ושרדנו. עכשיו אני מצפה מאותה אמא שהגתה את רעיון “בית מארח” שתבוא לסדר את חדר המשחקים, ולנקות את הסלון שלי. תודה.