לא, הם באמת מקסימים הילדים שלנו. מקסימים מתוקים ונהדרים. וכיף לגדל אותם. מאוד. אבל בואו נהיה רגע כנים, לפעמים אפשר להתחרפן מהילדים. אבל באמת להתחרפן. לפעמים ממש בא לנו את השקט שלנו, את החיים שלנו רגע אחד לפני שהגמדים הרעשניים, סליחה, הילדים הקטנים והמהממים האלה, הצטרפו לחיינו.
להתחרפן מהילדים
להתחרפן מהילדים בגלל קוביית לגו
הם מביאים איתם כל כך הרבה אושר, אבל בואו ונהיה שוב כנים, הם מביאים עלינו גם שעות על גבי שעות ללא שינה, ולא מעט לחץ ועצבים. אין ספק שאחר כך נסתכל על כל הרגעים, שבאותה שניה נראו לנו הכי מעצבנים ובלתי נסבלים, כרגעים נוסטלגיים ונצחק בקול. אספנו בשבילכם כמה רגעים כאלה, מעצבנים/מתישים/מצחיקים/מתסכלים, שקורים אצלכם רק אם אתם הורים לילדים וגורמים לכם “לאבד את זה”:
- לדרוך על קוביית לגו באמצע הלילה בדרך לשירותים.
- לדרוך על משהו רטוב ומרוח באמצע הלילה בדרך לשירותים.
- לדרוך על בובה מנגנת או צוחקת, באמצע הלילה בדרך לשירותים.
- להגיע לשירותים, וכשאתם צריכים את נייר הטואלט, לגלות שאחד הילדים הפיל אותו לאסלה, הוציא אותו, ושם חזרה במקום. אז עכשיו אתם תקועים עם גליל נייר חצי יבש, ספק חצי מיובש, ולא ניתן לשימוש. בו ברגע תגלו שאין גליל חדש בנמצא.
- להירדם איתם מחובקים ולקום בתוך שלולית של פיפי.
- לגלות בסוף היום שהיה לכם מרוח משהו על השיער מאחורה. לא באמת משנה מה.
- להכניס את היד לקחת משהו ולהוציא אותה מרוחה בסוכרייה חצי אכולה, או חתיכת שוקולד שנמס.
- פירורים של עוגיות בכוס הקפה או כוס התה שלכם.
- לזמזם כל היום, מבלי לשים לב, שירי ילדים ש”נדבקו” לכם לראש.
- כשמישהו אומר ‘קלי קלות’ לענות לו באופן אוטומטי ‘בטעם תות!’.
- להשלים משפטים בכל שיחה, כמו בספרי ילדים מאויירים.
- לדבר עם י’ סופית. לסיים כל מילה באות י’, למשל: חיבוקי, בקבוקי, טיולי…
- למצוא את עצמיכם מחזיקים מקלות ארטיק דביקים, שקיות חטיפים ותפוח חצי אכול, רק כי אין פח קרוב. לרוב זה יקרה בתחילת הטיול עם הילדים.
- כשבא לכם לנשנש משהו ואתם מגלים שהם לא סגרו את שקית החטיף היחיד שנשאר כמו שצריך, והוא רחוק מאוד מלהיות טרי…
- כשאתם אוכלים חטיף ביחד, וכשאתם מכניסים את היד לקערה אז חלק מהחטיף רטוב. מאוד רטוב.
- למצוא שתי בננות אחרונות בקערה, כשאחת ממש טרייה והשנייה לא מי יודע מה, וגם אתם וגם הילד רוצים בננה.
- לקום בבוקר ולגלות שהם החליטו לקום מוקדם ולהכין שוקו לבד.
- לקחת נייר טישו מהחבילה, לקנח את האף, ולגלות שהוא כבר משומש. מסתבר שהם דאגו לקנח את האף ולהכניס אותו חזרה לחבילה.
- למצוא בכיס נייר טישו משומש שהכנסתם לכיס אחרי שקינחתם להם את האף ושכחתם אותו שם. עד שהכנסתם את היד לכיס שוב.
- הרגע הזה שהם עושים עלייך פיפי, בדיוק בשלוש שניות שאתם מחליפים להם חיתול.
האמת, הייתי יכולה להמשיך ולהוסיף עוד הרבה, כי לא חסרים כאלו. בכל פעם שאני חוזרת לנקודה הראשונה, אני מתעצבנת כי באמת שאין יותר מעצבן מלדרוך על חתיכת לגו באמצע הלילה. למי שאין ילדים, אני יכולה לדמות את התחושה לתחושה של להיתקע עם האצבע הקטנה של הרגל בקצה של השולחן. למי שיש ילדים, אני לא צריכה להסביר, אני בטוחה אתם עכשיו מזדהים עם כל מילה וגם יודעים שאחרי הכל, למרות שמידי פעם אנחנו יכולים ממש להתחרפן מהילדים, הם מתוקים ומקסימים. באמת.