רגע לפני שנגמר החג החלטתי לחרוג מהרגלי ולקחת אותם גם להצגה וגם לג’ימבורי. לא, באמת, אני לא יודעת מה עבר עליי. בעצם אני כן יודעת – רציתי להעביר את הזמן. די, כמה אפשר לשבת בבית? המון, למען האמת. אם זה היה תלוי בי, הייתי ישנה את רוב החופשה הזו. גם ככה הכל מלא ועמוס, אין חניה באף מקום, ואם כבר יש חניה אז היא יקרה, כל המדינה פקק תנועה אחד גדול והמון אנשים בכל מקום…
עשר המכות שלי בחופשת פסח
ואני, אני סתם מתעצבנת על כמויות הזבל שאנשים משאירים אחריהם, ולא נשארו בי כוחות לכל ההשתוללויות של כל הילדים הנמצאים שם בחוץ. ואם אין לי כח לשני הילדים שלי בחופשה, למה שיהיה לי כח לילדים אחרים בחופשה?! קיצר, הבנתם את הראש.
זה לא משנה כמה תמונות מחייכות תעלו בפייסבוק בזמן החופשה, אני יודעת טוב מאוד שגם לכם שבועיים בבית זה הרבה יותר מדי. ממש שנייה לפני שחופשת פסח מאחורינו, ואנחנו שוכחים את הכל ומתכוננים לחגוג את החג הבא (איזה כיף שהכל יצא על סופי שבוע השנה!).
10 המכות האמיתיות שלי בפסח עם הילדים
קבלו את עשר המכות שלי, שפרעה לא בטוח היה שורד:
- מחיר הארטיקים בהצגות או מופעים או כל מקום ציבורי. ואני מדברת גם על מחיר הגלידה/פופקורן/כל חטיף אחר. בסדר. אני מבינה שצריך להרוויח, אבל נראה לכם הגיוני שזה עולה 3.5 שקלים בסופרמרקט, וכאן 10 שקלים???
- ג’ימבורי. גם ככה אני לא אוהבת לבלות בג’ימבורי, אבל כשזה בחול המועד אז יש יותר ילדים, שזה אומר יותר רעש, וזה אומר שלפחות ילד אחד בוכה או נעלם חצי מהזמן. בנוסף, בגל מקום יש פירורי מצות כי יש הורים שפשוט נותנים לילדים לאכול בפנים ולא הכי מתחשבים באחרים…
- מצה עם שוקולד. האמת, אני דווקא אוהבת לאכול מצה עם שוקולד. בגלל זה, זה מכה. אני לא יכולה להגיד לילדים שלי לא לאכול, כאשר זה בערך כל מה שאני אוכלת במהלך החג. וגם לאחריו. זה לא מאכל שאפשר לכרסם במטבח כשהם נרדמים בחדר, כי שומעים אותך לועסת עד קצה הרחוב. אז אין ברירה, ואת צריכה לתת להם לאכול מצות עם שוקולד. הרבה מצות עם שוקולד, או להחליט שאת אוכלת פחות, כדי שהם יאכלו פחות, אך זו לא אופציה מבחינתי.
- התור בקופה. איפה? באיזו קופה? בכל מקום. אפילו בסופר. התור במהלך החג ארוך במיוחד, הוא מתיש, ולילדים אין סבלנות. תמיד יש כאלה שיריבו מי היה קודם, ותמיד כשתגיעו לקופה משהו לא בסדר בכרטיסים שלכם, וישלחו אותכם לקופה אחרת, עם תור קצת יותר ארוך.
- “על האש”. פסח הפך לסוג של יום העצמאות מוקדם. כולם עושים על האש, וכמויות הבשר לא היו מביישות שבט אינדיאני עתיק או מסיבת אירוסין בארגנטינה. אבל, מה שווה כל זה אם אין עם מה לנגב את החומוס? בהנחה שאם אתם אוכלי קטניות ומותר לכם לאכול חומוס בחג…
- כשר לפסח. מכת ה”כשר לפסח” שפתאום מדקדקים בה למשך שבוע שלם. יש דברים, כמו סוכריות למשל, שלא היה לכם מושג שזה לא כשר עד שהגעתם למכולת לקנות, והסתבר לכם שזה לא. עכשיו ממש בא לכם סוכריה, ואתם חושבים לעצמיכם אם תעזו להרים את הסדין שמודבק עליו שלט ‘חמץ’ ותקחו לכם חפיסת סוכריות. בראש עולה המחשבה הבאה: “האם הקופאי יזכור שהסוכריות הן חמץ, וכולם יסתכלו עליכם בקופה, או שמא תצליחו במזימה?!”.
- ילדים שלא ישנים. או שישנים עד מאוחר. חשבתם להיות הורים מגניבים במשך חופשת הפסח האינסופית ולשבור להם את השגרה עם שעות שינה, שבאורך פלא תואמות את שעות השינה שרציתם לעצמכם. עכשיו לכו תחזירו אותם אחורה לשגרה של ללכת לישון ב20:00 כל ערב ולקום ב7:00 בבוקר.
- להחזיר את הילדים לגן אחרי שבועיים חופש. כמעט כמו אחרי החופש הגדול. מכה.
- יתושים. לא, עכשיו ברצינות, איך לא היתה מכה כזו בעשרת המכות? הם נוראים היצורים האלה, ואין דבר שעוזר נגדם באמת! מי היה צריך עשר מכות? היה מספיק לשלוח למצרים יתושים והוא היה נכנע ומשחרר את בני ישראל בו ברגע!
- ילדים. קטנים. בחופשה. לא צריך לומר הרבה יותר מזה.
מה אני אגיד? העיקר שעוד יומיים נגמר… עד החג הבא…