השנה בחרו ללמד את ילדי הגן מה זו עצמאות בדרך אחרת ומעניינת במיוחד. על מנת לעודד לעצמאות, הגננת הסבירה לילדים מה הכוונה בלהיות עצמאי. היא הוסיפה ואמרה שהם כבר ילדים גדולים, שיכולים לעשות הרבה דברים לבד, בצורה עצמאית. היא ביקשה שכל יום הילדים יגידו בגן לפחות דבר אחד שעשו ללא עזרה. הבן שלי חזר הביתה והתעקש לעשות הכל לבד, בשביל שיוכל להשוויץ בגן למחרת עד כמה הוא עצמאי.
בעקבות הבקשה של הגננת, שמתי לב שאני עוד עושה בשבילו המון דברים או מקלה עליו, לאו דווקא כי הוא צריך או רוצה או מבקש את העזרה שלי, אלא מכיוון שזה יותר מהיר ויותר נח, לי בעיקר. לעיתים שהוא מתקשה אני עוזרת, ואם אין לו כח אני עושה, וחבל. הילד הוא עצמאי. הוא יכול וצריך לעשות לבד את מה שהוא יכול, גם אם לפעמים זה קצת פחות נח לי, או קצת פחות מתחשק.
ללמד את הילד עצמאות מהי
לחנך לעצמאות
החלטתי שאני נעזרת בתרגיל הנחמד הזה של הגננת, ואמרתי לו שמעכשיו הוא באמת עצמאי, ומעתה הוא צריך להראות לי וגם לעצמו שהוא יכול לבד. ציינתי בפניו שתמיד בסדר לבקש עזרה, אבל לא מתוך עצלנות, אלא כשבאמת מנסים ולא מצליחים. במקביל, הפסקתי לזרז או לעזור בדברים מסויימים, או לעשות בשבילו דברים אחרים. ראו איזה פלא, הילד עצמאי!
הפסקתי להלביש אותו בבוקר. הוא כעת בוחר בעצמו את הבגדים, גם אם הם לא תואמים בדיוק. למרות זאת, בגלל שהוא בחר אותם, הוא גאה במה שהוא לובש ובכך שהוא מתלבש לבד. עם הגרביים קשה לו עדיין, אז אני עוזרת לגרוב, אבל את הנעליים הוא נועל לבדו.
הפסקתי לקלח אותו. אני מכוונת את המים ויוצאת. הילד בוגר ועצמאי ויודע לקרוא לי כשצריך. מדי פעם אני מזכירה לו מעבר לוילון לסבן היטב את כל הגוף.
הפסקתי למזוג לו כוס מים. השארתי כוס אחת ריקה ליד המיטה שלו, ואחת על השיש. כשהוא רוצה לשתות, הוא מוזג לעצמו.
הפסקתי לבוא לכסות אותו באמצע הלילה. כמובן שלפני השינה זה חלק מטקס השינה, אבל אם הוא קורא לי באמצע הלילה שאכסה אותו, אני עונה לו שהוא יכול לבד. אחרי לילה אחד של התבכיינויות זה עבד.
הפסקתי להרכיב “איתו” את הפאזל, ואני יושבת בסבלנות לידו לראות אותו מרכיב לבד. בלי להתערב, גם כשהוא מתקשה.
הפסקתי לסדר אחריו. אם הוא ואחותו משאירים בלאגן, אני משאירה אותו ככה או מעבירה את הבלאגן שהם יצרו לחדר המשחקים. פעם אחת הם התלוננו שמבולגן להם שם, והסברתי: “מה שאתם לא אוספים אחריכם, אני שמה בחדר כי זה המקום של המשחקים”. הבלאגן החזיק מעמד פעמיים, והם קיבלו החלטה לסדר בעצמם את החדר.
ברור שידעתי את הדברים האלה לפני כן, אבל תוך כדי המעמסות והדברים של השגרה, היה לי כמובן יותר נח לתקתק אותם בבוקר או לסדר אחריהם. כמובן שאם אני אעשה הכל, הם לא ילמדו מזה כלום. בעוד אני כן אלמד, אלמד להיות סבלנית. כי ברגע שהם יהיו יותר ויותר עצמאיים בכל מיני תחומים, כך יוקל לי משמעותית. מעבר לכך, הם יגדלו בתחושת עצמאות חזקה ויסמכו על עצמם, וידעו שיש להם את המסוגלות לעשות בעצמם. ככל הנראה, זה אחד הדברים הכי חשובים שאני יכולה ללמד את הילדים שלי.