היום כשבאתי לקחת את הבן שלי מהגן, הגננת קראה לי כדי לספר לי שהוא הלך מכות עם ילד אחר. אלימות, מכל סוג, לא מקובלת לא עליה, ובטח שלא עליי. כמובן שדיברתי איתו, אבל גם הסברתי לו שלמעשה שלו תהיה תוצאה. לא עונש, תוצאה. התוצאה היתה שאין ארטיק אחרי ארוחת צהריים. כך אני מקפידה איתו – לכל מעשה שלו, בין אם הוא טוב או רע – יש תוצאה מתאימה. התוצאה לרוב היא מיידית.
אם הוא הרביץ לילד אחר, אותו הילד לא ירצה לשחק איתו יותר. ילדים אחרים יחשבו שהוא אלים ומרביץ, וגם הם לא ירצו לשחק איתו. זו התוצאה של המעשים שלו. בנוסף, אני מונעת ממנו את הארטיק שהוא רגיל לקבל כל צהריים, אחרי הארוחה. זו תוצאה נוספת וישירה של המעשים שלו. אבל למה בעצם לא להגדיר את זה כעונש? הלכתי לבדוק במילון מהי המשמעות של עונש.
“עונש הוא בעצם הדרך של מסגרת להתמודד עם התנהגות שחורגת מהנורמה, או מהחוקים של אותה המסגרת. בחינוך, עונש מהווה תגובה, במידה ומישהו חורג מהגבול אותו קבע המחנך.”
אם אני המחנכת, ואני מחנכת את הבן שלי. אז מדוע אני לא משתמשת במילה עונש? כי לעונש יש קונוטציה שלילית. אני לא נותנת עונשים לילדים. אני לא מענישה את הבן שלי על דברים שהוא עושה. זה יוצר מצב שאני היא זו שמחליטה, ואני היא זו שגורמת לפעולה. אם אתה עשית מעשה מסויים, או לא עשית, אני אתן או לא אתן לך, או אעניש אותך, בצורה כזו וכזו. אני לא רוצה ללמד את הבן שלי שהוא עושה משהו, ואני זו שקובעת לו את העונש. אני רוצה שהוא יבין שיש תוצאה לכל מעשה שלו. יוצא בכך שאני בעצם כן מענישה אותו, אך אני נותנת לו להבין שזו הבחירה שלו להגיע למצב ולתוצאה שאליה הוא נקלע, לא שלי.
לא חייבים לתת עונש
דוגמא לכך היא הבילוי שלנו בים בשבת. בשלב כלשהו, הוא היה עייף ועצבני, ובחר להוציא את העצבים שלו על המטרה הקרובה והנוחה ביותר, הידועה גם כאחותו הקטנה. בהתחלה, הוא רק העיף עליה חול והתעלמתי. אבל כאשר הוא התחיל להציק לה יותר, אמרתי לו מפורשות: “אם אתה ממשיך להציק לה, ולא נרגע מיד, הדבר הראשון שיקרה זה שאתה לא תקבל ארטיק כשתכף נקנה לכולם. אם זה לא יעזור, הדבר השני שיקרה זה שלא תיכנס למים. ואם לא תקשיב בשלישית, נאסוף את הדברים ונלך הביתה”.
עכשיו, כל האפשרויות פרושות בפניו. הוא יודע בדיוק מה עליו לעשות על מנת למנוע את התוצאות הבלתי רצויות לו, ולהרגע. הוא הרי רוצה ארטיק, רוצה להיכנס שוב למים, וממש לא רוצה ללכת הביתה. הוא גם יודע שכל מה שיקרה, תלוי בו ורק בו. זה לא שאני לא אתן לו ארטיק, זה לא שאעניש אותו ואמנע ממנו להיכנס למים – אם הוא יבחר שלא להיענות וימשיך להציק, זו תהה התוצאה של המעשים שלו.
כמובן שהוא בדק אותי והרביץ לה קצת (אל תדאגו היא לא נשארה חייבת), מה שגרם לכך שהוא באמת לא קיבל ארטיק. כשהוא מצא את עצמו בוכה לבד ובלי ארטיק, הוא הבין שזה מה שקורה. כתוצאה מכך, הוא התנצל בפניה ועזר לה לנקות את החול שהעיף עליה קודם לכן, והם נכנסו ביחד למים. הוא עדיין לא קיבל ארטיק. כי ככה הוא ילמד, שלכל פעולה יש השלכות.
ללמד אחריות במקום לתת עונש
רוצה לתת עונש לילד? עדיף שלא
קודם כל שיקפתי לו את המצב שבו הוא נמצא. אחר כך הסברתי לו מהן התוצאות האפשריות של המעשים שלו, ובסופו של דבר השארתי את הבחירה בידיו. והוא בחר. הוא ידע מהי התוצאה העתידית למעשיו, ובכל זאת בחר להמשיך בשלו. לאחר שראה שזוהי באמת התוצאה, בחר בשנית.
כך גם היום עם הילד בגן. נכון, לפעמים אנחנו עושים את הבחירות הלא נכונות. אז אמרתי לו שזה לא מקובל עליי, וגם אם בחר לא נכון, הוא עדיין צריך להבין מהי התוצאה, ולקבל אותה. להתמודד עם השלכות מעשיו. בפעם הבאה עליו לחשוב פעמיים ולהפעיל שיקול דעת לפני מעשה. כי לכל מעשה יש תוצאה.