אמנם אין כמו אמא, וכולנו נסכים על כך, אך האם אבא שולי? האם את אבא יכול להחליף כל גבר זר?! אז זהו שלא. ממש לא. לאחרונה יצאו לאקרנים כמה סדרות טלוויזיה העוסקות באימהות והיחסים עם הילדים, מול המקום שלהן במשפחה. הכל סבב סביב האמא וכמה היא חשובה, העובדה שהיא מרכז המשפחה שמחזיק הכל ביחד. בסדרות מתואר כי אילולא האמא, דבר לא היה עובד בבית, והקשר שלה עם הילדים הוא מה שחשוב. לעומתה, האבא הוא בעצם המפרנס, האדם השולי, זה שפחות חשוב אם הוא יהיה בבית או לא יהיה בבית. על הקשר שלו עם הילדים בכלל לא מדברים. המשפט “אין כמו אמא” אמנם היה שגור בפינו שנים רבות, אך בשנים האחרונות חלה התעוררות מהצד השני וכלפי הצד השני, כי הרי אמא לא לבד בסיפור הזה.

עכשיו יקפצו כל האימהות הטוטליות, האימהות שמאוהבות בילדים שלהן עד כלות הנשימה, ויאמרו “ברור שאבא בתמונה, הוא עוזר לי המון, הוא פעיל ונוכח בכל, אבל אני האמא והילד צריך בעיקר אותי”. על הנאמר יש לי שתי תגובות כלליות:

1. האבא לא עוזר לך, כפי שאת לא עוזרת לו. על כך שהוא פעיל ונוכח, הוא לא צריך לקבל ציון לשבח, כי הוא האבא של הילד וזה מתוקף תפקידו להיות שם. בדיוק כפי שזה מתוקף תפקידך. אם תתחילי להסתכל עליו כהורה שווה, כך הוא ירגיש וכך הוא יתנהג.
2. יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק. הביטוי הזה תקף פה, במערכת היחסים ההורית. הילד לא צריך בעיקר אותך, האמא. הילד צריך חום ואהבה. מן הסתם, גופנית הוא מתחבר יותר אליך בהתחלה, כי הוא יצא ממך, ואם את מניקה אז נוצר ביניכם חיבור מיוחד וטבעי. אבל אל תקחי את זה מבן זוגך. חשבי איזו הרגשה מדהימה יש לך כאשר את מעניקה לבנך חום ואהבה וכמה את אוהבת להניק אותו, למה שאביו לא יחווה את אותה תחושה מופלאה גם כן?

אבא שולי? כבר לא.

יקפצו כל הנשים שקשה להן לשחרר ויאמרו לי שמחקרים מראים שהילד בהתחלה צריך רק את אימו. מניסיוני, על כל מחקר אחד יש מחקר שני שמוכיח ההפך הגמור. אצא מהנחה שזה נכון, והתינוק צריך רק את אמו, הרי רובנו ניקח חופשת לידה, נהיה לרוב עם הילד ואף נניק. אבל אם לא נשחרר, נהיה הגורם העיקרי לכך שהילד רוצה וצריך רק אותנו. התלות שתיווצר היא שתוכיח את הטענה הזו, ולא אף מחקר. אם ניתן, כדאי שנשחרר. האבא יתחבר באותה צורה, והילד ירצה ויצטרך אותו בדיוק באותה מידה.

יקפצו כל הפמיניסטיות ותאמרנה שגם ככה אנחנו בחופשת לידה, ואת השנים הראשונות אנחנו מקריבות למען הילדים, מצפים מאיתנו יותר ממה שמצפים מהאב ובמילא אם נעבוד באותה משרה מקבילה לו, נרוויח פחות. ואני אומרת – שטויות! זה לא פמיניזם. זו השלמה עם מציאות שיוצרת מצב בלתי נסבל. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. לכן, כן צריך להחליט בהתחלה אם לחזור לעבודה לאחר שלושה חודשים או להאריך את חופשת הלידה. צריך להבין שהילד יבוא על חשבון קידום בעבודה, או שהקידום בעבודה יבוא על חשבון הילד. יש גם עבודות שמאפשרות שילוב של השניים. השאלה היא כמה את רוצה, משתדלת ונכונה. במקום העבודה לא מתחשבים באמא לילדים? אם הילד חולה ולא תקפצי ישר, האבא יצטרך ללכת נכון?! הכל עניין של פרספקטיבה. ילד חולה יכול להישאר גם עם אבא בבית, הנשיקה והחיבוק הן בדיוק מה שהוא צריך, וזה לא משנה איזה הורה נותן לו את החום והאהבה.

נכון, לאמא יש אינטואיציה אימהית. יש לילות שאני מתעוררת באמצע הלילה ולא מבינה למה אני ערה, ורגע אחד לאחר מכן, אחד הקטנים קורא לי. אני מרגישה אותם שניה לפני שהם צריכים אותי. אבל בסופו של דבר, הם היו אצלי 9 חודשים ברחם, והם עדיין סוג של מחוברים אליי. אך למרות זאת, אני טוענת שחוץ מללדת ולהניק, אבא יכול לעשות הכל. צריך, רצוי וכדאי לתת לו. הרווח הוא רווח נקי של כולם, שלכם כהורים וכמובן של הילדים שלכם.