התחלה, התרגשות, עוצמה, כאב, פחד, חיים, ציפייה, אכזבה, הקלה, הסוף, אהבה, משפחה. פספוס, ריגוש, אובדן, ייאוש, תקווה ושכרון חושים… הן רק חלק מהתחושות והרגשות עליהן דיווחו נשים שהן אימהות, חלקן ליותר מילד אחד, כאשר נשאלו מה הרגש הראשון, או התחושה הראשונה, שעולים להן בראש למשמע המילה “לידה”. חוויית לידה כאמור, שונה מאישה לאישה, מיולדת אחת לאחרת.

מהתשובות של הנשים הנפלאות הללו, ניתן לראות שכל אחת מהן חוותה רגש או תחושה מתוך קשת רחבה של רגשות, הנעות במנעד של בין התחלה לסוף, בין ייאוש לתקווה, בין חיים לאובדן. ניתן להבחין שכל התחושות, הן החיוביות והן השליליות, הנן תחושות אמיתיות ואותנטיות. לצערנו, לתחושות הקשות והשליליות אין כמעט לגיטימציה בקרב הסביבה הקרובה והרחבה יותר של היולדת, אשר רואה בלידה וביולדת רק דברים חיוביים. ברוב המקרים היולדות שחוו תחושות קשות נאלצות לדחוק אותן פנימה ולהסתירן מהסביבה. אך כדרכן של תחושות, לא רק שהן לא נעלמות, הן מותירות פצע פתוח ומדמם אצל היולדת שחוותה את הקושי, ומקשות עליה להמשיך ולתפקד כאם וכאישה.

חווית הלידה היא חוויה סובייקטיבית, ובהחלט יתכן ששתי נשים שעברו מהלך לידה דומה, למשל שתי נשים שעברו לידה פיזיולוגית, כלומר “לידה טבעית” ללא התערבות רפואית וללא משככי כאבים, יצאו עם תחושות שונות מהלידה. אחת, עם תחושת עוצמה גדולה, והשנייה עם תחושת פחד או כאב רב.

ההיקשרות לתינוק כחלק מחווית הלידה

חווית הלידה תלויה כמובן בהמון משתנים, אך המשותף לרוב התחושות הקשות הוא החוסר בשליטה שחוו היולדות במהלך הלידה. ייתכן כי תחושות אלו נבעו מפחד מפני הלידה, מחוסר ידע או חוסר מוכנות לקראת הלידה. אך, לרוב, התחושות הלא נעימות הללו נובעות מתוך ההבנה שהצוות בבית היולדות לא היה קשוב בלידה, ושהיולדת היתה מבחינתן “עוד מטופלת”, ולא מישהי מיוחדת שעומדת לעבור את אחת החוויות המרגשות והמעצימות של חייה. לעתים, גם אכזבה מבן הזוג או המלווה או מהדינמיקה בין היולדת לבן הזוג במהלך הלידה, מותירה תחושה קשה אצל היולדת.

קיים קשר מאוד ישיר בין חווית הלידה החיובית, למהירות ההיקשרות לתינוק ולתפקודה התקין של האם לאחר הלידה. כאשר החוויה היא שלילית או קשה, ברוב המקרים יקשה הדבר על תפקוד היולדת הטרייה, וכן על יכולת שלה להקשר לתינוק מיידית.

חשיבות סיפור חווית הלידה

רוב הנשים לאחר הלידה משתוקקות לספר את סיפור הלידה שלהן, וחשוב מאוד שיספרו אותו. חשוב במיוחד שיספרו למי שיהיה קשוב באמת לסיפור, ללא ביקורתיות או שיפוטיות וללא התערבות בסיפור. לסיפור הלידה יש חשיבות גדולה מאוד, הן מצד היולדת שצריכה לפרוק ולעבד את הדבר הכל כך גדול ומשמעותי שחוותה, והן מצד מי שהיא בחרה שיקשיב לה כתומכת לאחר לידה. חשוב להקשיב לסיפור שלה, במטרה לעזור לה לעבד את מה שקרה וליצור תהליך של השלמה, קבלה, סליחה וחמלה עצמית.

ההכרה בחשיבות סיפור הלידה היא בעצם הכרה בכל התחושות העולות מהחוויה עצמה. גם תחושות קשות של כעס, חוסר אונים ותחושות מנוגדות כמו “מאוד רציתי את התינוק שלי, אבל קשה לי להקשר אליו”, הן דרך בהבנת המצב בו האם הטרייה נמצאת. ניתן להבין פרטים בלתי ברורים בסיפור הלידה באמצעות שאלת שאלות, ונרמול של התחושות. האמפתיה שנקרין כאשר נאמר ליולדת שהיא לא היחידה ושזה קורה להמון נשים, כי אין מה לעשות וזו הפרוצדורה בבית החולים, תאשר ליולדת שהתחושות שהיא חוותה הן נורמליות.

מומלץ למצוא בסיפור הלידה את נקודות החוזק, על מנת ליצור משאב כוח שייתן ליולדת גם נקודת חוזק בעתיד. יש הנזכרות ברגע שהניחו את התינוק על הבטן, או המבט של בן הזוג למראה התינוק החדש. לאחר שהיולדת מצליחה לעבור את השלבים הללו בחווית הלידה שלה, ולהתגבר על החוויה שעברה, היא למעשה פנויה לייצר את הקשר עם התינוק/ת שלה. אם חווית לידה קשה או יצאת עם חוויה קשה מהלידה, אל תישארי עם התחושות הללו בפנים, עבדי בראש את החוויה שעברת, כדי שתוכלי לצמוח בדרכך החדשה ולייצר את הדבר החשוב ביותר – הקשר עם תינוקך.

נכתב ע”י ריקי דרוקר, תומכת לאחר לידה.