לבן שלי, מעבר לכך שהוא אוהב בדיוק כמו כל הילדים לרוץ, לקפוץ ולשחק, יש קושי בוויסות חושי. אתמול אחר הצהריים, כמעט כמו בכל יום אחר הצהריים, לקחתי את הילדים לגן השעשועים. הבן שלי פגש חברים מהגן ומאוד התרגש. זה המקום לציין שהבן שלי יחסית גדול לגילו, בגובה ובמשקל, ואנחנו תמיד צוחקים שהוא נראה כאילו הוא עולה לכיתה ג’ ולא לכיתה א’. הוא רץ אל אחת הילדות שקטנה ממנו בכמה מידות, וחיבק אותה כל כך חזק, שהיא נפלה וקיבלה מכה. היא התחילה לבכות שהוא דחף אותה והכאיב לה, והוא התחיל לבכות שהיא העליבה אותו, כי הוא רק רצה לחבק אותה. האמא של הילדה אמרה לי שאני חייבת להרגיע אותו קצת, שלא ישתולל. אבל זה העניין, שהוא ממש לא השתולל. הוא רק רצה לחבק ולהראות אהבה.

מהו קושי בוויסות חושי?

קושי בוויסות חושי

מערכת העצבים במוח שלנו שאחראית על עיבוד כל המידע המגיע אליה מפרשת אותו, ומניעה אותנו לפעולה. כך אנחנו מצליחים לתקשר בצורה חברתית, לפתח כישורים מוטוריים, להתרכז וללמוד. כאשר המערכת פועלת באופן תקין, אנו נקלוט מידע מהעיניים, השרירים, הפה, האף והאוזניים. לאחר מכן נעבד את כל המידע במוח, נפרש אותו לפעולה, ונגיב בהתאם. כאשר יש עיבוד לא תקין, הפירוש וגם התגובה, יהיו גם הם לא תקינים, כלומר אינם יתאימו לסביבה או למצב בו אנו נמצאים. יהיה קושי לבצע משימות פשוטות, לעבד מגע מכל סוג, ולתפקד באופן שוטף ויעיל.

התמודדות עם קושי של וויסות חושי

קושי בוויסות החושי של הילד בא לידי ביטוי בדרכים רבות, וכך אני מתמודדת איתו בחיי השגרה של בני:

1. הילד צריך מגע עמוק, חזק ותמידי. זה אומר שהוא לא מרגיש ליטופים או חיבוקים קלים כמו כולנו, וכשהוא מחבק זה מרגיש כאילו הוא שובר לך את הצלעות. אבל זה לא נובע מאלימות, זה בגלל שהוא חייב להרגיש. מה אני עושה? אני מחבקת, מחזיקה חזק, מעבירה עליו כדור על הידיים והרגליים ועושה לו עיסויים בכל הגוף. בעיקר נותנת לו לחבק חזק חזרה.
2. הוא חייב לגעת, לטעום ולהרגיש. זה לא נדיר שהוא ירים אבן מהרצפה וילקק, או יגע בכל קיר או מעקה שנעבור לידו. זה לא בגלל שהוא לא מנומס או לא מקשיב, הוא חייב להרגיש את המרקמים השונים של כל דבר. מה אני עושה? מסבירה לו שלא בכל דבר צריך לגעת, ולא כל דבר אפשר לבדוק עם הלשון. אם זה אוכל, אז כן. אם לא, שיבחר קטע קטן ויגע ויבדוק, אבל שלא יבריש את היד לאורך כל המעקה, כי זה מלוכלך והוא יכול להיפצע.
3. הוא לועס באופן קבוע את השרוול של החולצה או את הפתח של הצווארון. זה לא בגלל שהוא תינוקי או חלילה לא מפותח מפסיק. הוא צריך להרגיש לעיסה חזקה בלסת. אז מה אני עושה? מציעה לו ללעוס גזר או מלפפון שהם קשים ולעיסים עם אותה תחושה או נשכן של תינוקות.
4. הוא מכניס כל דבר לפה ומשחק עם זה בפה. כאמור, הדבר אינו נובע מכך שהוא ילדותי לגילו. מה אני עושה? מסבירה לו שזה מסוכן ושהוא עלול להיחנק, ואז אני מציעה לו ללעוס דברים אכילים.
5. הוא לובש ארוך בתחילת הקיץ ונוזל מזיעה, הוא לובש קצר בתחילת החורף עד שהוא קפוא מקור. זה לא כי הוא עושה לי דווקא, וזה לא התנהגותי, אלא בגלל שהוא חייב להרגיש את הבדלי הטמפרטורות. הוא חייב להרגיש בצורה קיצונית יותר מאיתנו, על מנת להרגיש שחם לו או קר לו. מה אני עושה? נותנת לו. אם הוא רוצה מעיל באוגוסט, אני מרשה, ואומרת לגננת לא להעיר לו אלא להציע לו להוריד כשיוצאים לחצר למשל. אם הוא לובש קצר בחורף, אני מאפשרת לו, ותמיד לוקחת איתי בגד ארוך נוסף בשבילו בתיק.
6. הוא רץ וקופץ על ילדים אחרים, מושך אותם או דוחף. לא כי הוא אלים, אלא כי הוא לא יודע בדיוק איך להגיד להם שהוא רוצה לדבר או לשחק, אז הוא משתמש בידיים. הילדים האחרים רואים את זה ומפרשים זאת כאלימות. אבל זה ממש לא. מה אני עושה? אני מסבירה לו. שהוא צריך להשתמש בפה ולא בידיים. אני מדגישה בפניו שיש להסביר ולכבד, אם מישהו מבקש שלא לעשות משהו, אז לא עושים בכח. אני מדברת וחוזרת על כך שאסור למשוך למישהו בחולצה על מנת שיקשיב, אלא לקרוא לו בשמו ולחכות שיענה.

בעיקר, אני סבלנית, מאמינה בו ומחזקת אותו. אמנם יש לו קושי, ואני לא מתעלמת מכך, אבל דואגת להסביר לו שהוא ילד מדהים ומיוחד, ושהחכמה היא לדעת כאשר קשה לנו ולהתעלות על זה, ולא להמשיך להתנהג בצורה שמפריעה לאחר. הוא גדל, מתבגר ולומד, והוא משתפר וזה מקסים לראות את הפלא הזה קורה מהצד. כשאמא אחרת מעירה לי שהוא אלים או מופרע, אני עונה שלא. הוא עדין, מחונך, מקסים וחברותי. הוא כמו אותו גור כלבים שגדל להיות כלב, ועובר מול המראה ומאוד מופתע ונבהל מהבבואה שמשתקפת לה שם. הוא לא קולט שזה הוא, הדבר הגדול הזה בראי. את הגור הזה אני מגדלת עם הרבה אהבה ותמיכה. הילד שלי לא מופרע. הוא מדהים.