לפני שנכנסתי להריון לא היה לי מושג למה לצפות. שמעתי כל כך הרבה סיפורים ראיתי כל כך הרבה סרטים, אבל לא ידעתי איך זה יהיה עבורי. האם תהיינה לי בחילות? האם אעלה המון במשקל? האם תהיה לי לידה קשה, או קלה? כל כך הרבה חוסר ידע ופחד לקראת הלא נודע הזה שנקרא הריון ולידה. עכשיו, אחרי שעברתי שני הריונות, אני בהחלט יודעת איך זה מרגיש. יותר נכון, איך זה הרגיש לי. ישנם דברים שאני עברתי, שאחרות לא עברו, וישנן תופעות לוואי שאחרות סבלו מהן, ואני לא.
תמיד נשים צוחקות על מה היה קורה אילו גברים היו צריכים לעבור הריון, ושהם לא היו עומדים בזה. אם רק היינו יכולות באמת להמחיש להם מה אנחנו עוברות, וכמה זה קשה וכואב… אבל לא רק גברים, למי שלא חווה או חוותה הריון מאוד קשה להבין מה עובר עלייך, ההריונית. מה עובר על הגוף שלך. השאלה היא, אם היית צריכה להסביר לאנשים, איך היית מתארת תופעה כזו או אחרת שעברה עליך בהריון? עזבי תופעות כמו בחילות וצרבות, שאנשים סובלים מהן גם בלי הריון. ישנן תופעות ייחודיות להריון ולידה, שכמעט בלתי אפשרי להסביר למישהי שעוד לא היתה שם, ולמישהו שכנראה לא יהיה שם לעולם. אבל אנסה בכל זאת.
לתאר את ההרגשה של להיות בהריון
איך זה מרגיש להיות בהריון?
תופעות בתחילת ההריון. את השליש הראשון של ההריון שלי הייתי מתארת כמו שפעת מעורבת עם קילקול קיבה. הכל כואב, הכל עושה בחילה וסחרחורת. בא לך להקיא, את עייפה וכאובה, רק רוצה לישון, ושזה יעבור כבר. ואז יום אחד, את מתעוררת בבוקר והכל יותר נסבל.
להיות רעבה עם בחילה, באותה נשימה. להיות בהריון זה כמו לאכול את הנשנושים בפאב כשאת מתה מרעב, ויודעת שזה לא יעשה לך טוב בשום דרך או צורה, אך בכל זאת את אוכלת אותם, ואז הרעב מתחלף בבחילה… אז תארו לכם שזה כזה, רק ששני הדברים קורים יחד בו זמנית.
בצקות ולא לראות את כפות הרגליים. כשהיו לי בצקות לקראת סוף ההריון, אח שלי היה צוחק שכפות הרגליים שלי נראות כמו תפוחי אדמה עם נקניקיות קטנטנות. הייתי צריכה להאמין לו, כי מהרגע שתפחה לי הבטן והתעגלה, לא יכולתי לראות אותן יותר. זה להרגיש איבר בגוף, אבל לא לראות אותו יותר. הייתי מזיזה את אצבעות הרגליים, מרגישה אותן זזות, אבל לא רואה אותן. זה כמו לגרד לעצמך במקום כלשהו בגוף עם היד, אחרי שהיא נרדמה. אתה מרגיש את הגירוד וגם את היד, אבל הן לא קשורות זו לזו.
תנועות של התינוק. את הסרט “הנוסע השמיני” ראית? אז משהו כזה, רק פחות מפחיד. זה אשכרה לגדל בן אדם בפנים. התנועות הראשונות מרגישות כמו גלים של מים, ואחר כך כמו פרפרים בבטן. כאילו אכלת משהו חי והוא עף בפנים, וגם שוחה. ככל שהם גדלים ומתפתחים זה משתנה. קחו תינוק ותנו לו לבעוט בכם מבחוץ, רגלים, אגרופים, מרפקים, הכל… עכשיו, דמיינו את אותה הרגשה, רק מבפנים. הוא זז ימינה, וכל הבטן זזה איתו, ותקועה שם עד שהוא יחליט לזוז חזרה. אפילו את הגיהוקים של העובר מרגישים.
צירים רגילים. כשהלידה מתקרבת והצירים מתחילים, זה יכול להתחיל מהבטן התחתונה ולהקרין לגב ולהפך. זה מרגיש כמו כאבי מחזור הכי קשים שהיו לך. למי שלא חווה כאבי מחזור קשים, או כאבי מחזור בכלל, אז זה מרגיש שהגב נתפס ומשתחרר, וחוזר חלילה בהפרשים של כמה דקות.
צירי לחץ. זוכרים את הסדרה “זינה הנסיכה הלוחמת”? איך אהבתי לראות אותה! היה בסדרה פרק שבו מישהו דקר את זינה והיא לוקחת חרב, מלבנת אותה, ואז מחדירה פנימה לפצע שלה, מסובבת ומוציאה, וככה סוגרת את הפצע ומחלימה. ככה בערך הרגשתי בצירי הלחץ, כאילו לקחו חרב ליבנו אותה ולא הפסיקו לסובב בתוך פצע פתוח.
הנשימה של אחרי. מעשנים? אז זה כמו השאכטה הכי טובה שתיקחו בחיים שלכם. לא מעשנים? תארו לעצמכם שאתם בים ובא גל גדול ומטביע אתכם, ואתם נלחמים בו, ואז עולים על פני הים ושואפים אוויר. אז ככה מרגישים. הנשימה הכי טובה בחיים.