אחת הבדיקות שצריך לבצע לתינוק בשבועות הראשונים של חייו היא אולטרא סאונד של מפרקי הירכיים. מטרת הבדיקה הזו היא לוודא שמפרק הירך נמצא במקום שלו, ושהוא יושב בצורה שווה על הסחוסים שמחברים אותו. את הבדיקה מומלץ שכל תינוק יעבור מגיל שישה שבועות. לפני גיל זה לא ניתן לזהות בוודאות את הפריקה, אם קיימת, והרבה לאחריו הטיפול בפריקה, אם קיימת, יהיה קשה יותר ומורכב יותר.

כאמור, היום הבדיקה מומלצת לכל תינוק בסביבות גיל שישה שבועות, אך יש תינוקות אשר חייבים לעבור את הבדיקה, מהסיבות הבאות:

• תינוקות שיש במשפחה שלהם היסטוריה של בעיות במפרקי הירך.
• תינוקות שנולדו בלידת עכוז.
• תאומים.
• תינוקות אשר אובחנה אצלם בעיה או נטייה באחד ממפרקי הירכיים.
• בנות בכורות. זו אחת מהקבוצות שנוטה לסבול יותר מהבעיה, אך טרם נודע לרופאים למה זה קורה דווקא בקבוצת אוכלוסייה זו.

מומלץ להגיע לבדיקה כאשר התינוק רגוע ושבע, על מנת שישתף פעולה במהלך הבדיקה. בדיקת המפרקים היא פשוטה ולא מסוכנת, אך מצריכה שכיבה על הגב ובדיקה בעזרת מכשיר אולטרא-סאונד, מה שעלול להפחיד תינוק קטן או לגרום לו אי נוחות רגעית. טכנאי האולטרא-סאונד ישתמש במכשיר, ביחד עם מכשיר נוסף המחובר אליו, הנקרא מתמר שבודק את האיבר. בעזרת ג’ל מיוחד (על בסיס מים, שאינו גורם לגירוי, ובטוח לשימוש גם על תינוקות) הוא יצמיד את המכשיר למפרקי הירכיים, ויבדוק את תקינותם. בדיקה זו אורכת כעשרים דקות, ואינה מכאיבה או מסוכנת. אך, לעיתים עלולה גרום לאי נוחות, בגלל הרגישות של האזור, וגם בעקבות משך הזמן הרב שהתינוק צריך לשכב על הגב.

בדיקת מפרקי הירך של התינוק

מכיוון שהבדיקה אינה חושפת לקרינה, אין בה סיכונים ואין תופעות לוואי. את התוצאות ניתן לראות כבר במקום, ואם יש סטייה בפרקים או משהו לא תקין באיבר או בדחיסות הסחוס, הבדיקה תשקף זאת במיידי. את התשובה הרשמית ניתן לקבל לאחר כמה ימים, כאשר התוצאות יעברו פענוח של רדיולוג, שהינו רופא המומחה לבדיקות הדמיה ואולטרא סאונד. אם ישנה בעיה או אי תקינות במפרקים, הרדיולוג יעבור על הבדיקה מיד לאחר ביצועה, וידבר עם ההורים. אם אין כל בעיה, הוא ישלח את תוצאות הבדיקות לרופא המשפחה שיאשר ויעדכן את ההורים.

במידה וזוהתה בעיה בהתפתחות מפרקי הירך של התינוק, ככל שהבדיקה תעשה מוקדם יותר כך הטיפול יהיה מהיר וקל יותר. לרוב הטיפול יעשה בדרכים הבאות:

1. החתלה כפולה של התינוק. שני חיתולים חד פעמיים, זה על גבי זה, עוזרים לייצב את מפרק הירך.
2. שימוש בכרית מיוחדת במשך זמן מסויים.
3. רצועות פבליק, שהנם רצועות מיוחדות, אשר תפקידן להחזיק את המפרק במנח הטוב ביותר.

כל שיטות הטיפול הללו עוזרות להגדיל את הפישוק של התינוק, ולסייע למפרקי הירך להתקבע במקומם כמו שצריך. בתחילת הטיפול, יש צורך להשתמש בשיטות הטיפול הנ”ל כעשרים ושלוש שעות ביום. אך עם השיפור, ובהתאם לבדיקה ואישור רופא לאחר מכן, ניתן לעשות זאת רק כאשר התינוק ישן. הטיפול ימשיך ויש להתמיד בו עד שמפרק הירך תקין. טיפול זה אפקטיבי ויעיל בכ-95% מהמקרים.

אם הטיפול באחת מהשיטות הללו, או בשלושתן יחד, לא נמצא כיעיל, או שגילו את פריקת הירך לאחר שמלאו לתינוק שישה חודשים, צריך לגבס את התינוק למשך תקופה מסוימת על מנת לקבע את הירך. מגיל שנה, או במקרה ממש חמור של פריקת הירך, יהיה צורך בניתוח שבו יחזיר המנתח את מפרק הירך למקומו ויקבע אותו באמצעים מלאכותיים. לאחר מכן, יש לקבע את המקום בגבס למספר חודשים, כאשר כל מספר שבועות יוסר הגבס, ייבדק המפרק, ויוחלט על ידי הרופא אם להמשיך עם הגבס או שניתן להורידו. ביצוע הבדיקה בזמן והטיפול במפרקים חשובים ביותר, מכיוון שאי טיפול בבעיה עלול לגרום לצליעה והבדלים באורך הגפיים של הילד. באם יוזנח המצב, הילד עלול לסבול אף מכאבים ומבעיות בתפקוד איברים אלו בהמשך חייו.