כשהייתי ילדה כססתי ציפורניים. אני לא זוכרת מתי ובאיזה גיל זה התחיל, אני רק זוכרת את עצמי תמיד עם האצבעות בפה. המנהג שלי לכסוס ציפורניים המשיך בגיל ההתבגרות, החמיר בתקופות פחות טובות בחיי ולא משנה מה ניסיתי, וניסיתי לא מעט, לא הצלחתי להפסיק לכסוס. תאמינו או לא, רק אחרי גיל שלושים גמלה בליבי ההחלטה והפסקתי לכסוס ציפורניים ככה פתאום. למרות זאת, מעת לעת אני עדיין מוצאת את עצמי כוססת קצה של ציפורן כשאני שקועה במחשבות. לא מזמן שמתי לב שהבת שלי בת החמש כוססת ציפורניים והחלטתי שאיתה אני מפסיקה את זה כבר עכשיו, בגיל צעיר!

כסיסת ציפורניים – סיבות לתופעה

להפסיק לכסוס ציפורניים

כסיסת ציפורניים היא נשיכה של ציפורני הידיים או הרגליים באופן כרוני, כביטוי למצב נפשי כגון עצבנות, מתח, רעב, שעמום או קיבעון אוראלי. יש הכוססים ציפורניים באופן מודע ויש שעושים זאת בלי לשים לב בכלל. הסיבות הנפוצות שבעקבותיהם מתחילים לכסוס ציפורניים הם:

• סיבה גנטית – אם אחד ההורים כסס ציפורניים.
• חיקוי של מישהו בתקופת הילדות בה מתקבעים מנהגים.
• מתח נפשי, לחץ, מצב רגשי.

כך שככל הנראה הקטנה שלי כוססת ציפורניים בגללי. בכל אופן, אני מעוניינת שהיא תפסיק. ולא, לא בגלל שזה נראה כאילו היא לחוצה תמידית ולא רגועה. יש מספיק אנשים לא רגועים ולחוצים בעולם שלא כוססים ציפורניים כלל, ויש הכוססים את ציפורניהם ולא לחוצים בכלל. במקרה אני גם וגם. אבל ציפורניים כסוסות לא נראות יפה, היד שלה נראית פצועה כל הזמן והיא גורמת לעצמה לחתכים ודלקות מסביב לעור הציפורן. הידיים שלה כמו של כל ילדה ממוצעת בת חמש, הן לא נקיות והן תמיד בפה.

עצם העובדה שהיא חולמת ותוך כדי נושכת לעצמה חצי אצבע, מטרידה אותי. אני במשך שנים רבות לא הלכתי עם טבעות רק כי התביישתי למשוך תשומת לב לאצבעות הידיים שלי ולא הרגשתי בנח להחזיק ידיים עם אחרים. כך שאין ספק שאני רוצה למנוע ממנה את המצב הלא נח והלא נעים הזה. אבל איך עושים את זה?

מניעת כסיסת ציפורניים אצל ילדים

יש מספר שיטות למנוע כסיסת ציפורניים, חלקן מוכרות ומקובלות, חלקן שיטות סבתא וחלקן מתאימות יותר למבוגרות ולא לילדות:

1. מריחת לק מריר. רוב מי שכוסס ציפורניים עושה זאת בצורה בלתי מודעת, לכן מריחת הלק עוזרת רבות במקרה כזה. ללק טעם מריר שברגע שמכניסים את האצבעות לפה הוא גורם לרתיעה ודחייה של האצבעות. הלק הוא שקוף ואין בעיה למרוח אותו על ציפורני הקטנטנים, הוא לא מזיק ואין בעיה אם חלילה יכניסו את האצבעות לעיניים. מה שכן, כמעט כל דבר שנוגעים בו עם האצבעות הופך למריר או עם טעם לוואי וקשה לאכול עם הלק הזה.
2. מפגש עם פסיכולוג. אם מדובר בכסיסת ציפורניים כרונית ואף כזו שגורמת לפציעות או נעשית ללא תשומת לב בצורה גורפת, אולי כדאי לשקול פגישה או שתיים עם פסיכולוג על מנת לוודא שלא מדובר פה במצב נפשי. במידה וכן מדובר במצב נפשי – יש לנסות לפתור אותו. פגישות עם פסיכולוג תמיד יכולות להועיל בכל מיני מצבים ומקרים, אך יש לקחת בחשבון שמדובר בתהליך ולא בפתרון מיידי, בנוסף על כך התהליך יחסית יקר.
3. פלסטר או תחבושת סביב הציפורניים. לא יעיל כל כך עם ילדים קטנים, אבל בתור ילדה מתבגרת לשים פלסטר או תחבושת על כל אצבע תגרום לאותה ילדה להרגיש קצת בושה, יכול לעבוד מצוין. בנוסף הילדה תרצה להוריד את התחבושת או הפלסטר, היא לא תכניס לפה את האצבע עם הפלסטר כי זה לא נח ללעיסה. תוך שבוע-שבועיים הציפורניים צומחות מחדש וכשמורידים את התחבושות הילדה רואה ציפורניים יפות ובריאות ואינה מעוניינת לכסוס יותר ולהרוס לעצמה אותן.
4. בניית ציפורניים או לק ג’ל. לא מתאים לילדות אלא לנערות או מבוגרות. באמצעות לק ג’ל או בניית ציפורניים מחומר קשיח בצורה יפה, יגרום לכך שלא יהיה אפשר לכסוס אותה. כמו כן הציפורן שבונים על הציפורן המקורית דבוקה היטב ולא מאפשרת כסיסה או הורדה שלא אצל אשת מקצוע. בנוסף, מדובר בטיפול יפה ומחמיא ליד של האישה, הוא לא יקר ובהחלט אפשר להרגיש נשית ומטופחת עם הציפורניים הללו.

למרות שלרוב ההתייחסות היא לילדות ולנערות שכוססות ציפורניים (אולי כי מצופה מהן להיות יותר מטופחות ויותר אסתטיות), התופעה נפוצה יותר דווקא אצל בנים צעירים מאשר אצל בנות. בקרב ילדים אחוזי הכסיסה הם כ-33% ובקרב מתבגרים כ-44%. בנתיים אני מורחת לקטנה שלי לק מנצנץ ומסבירה לה שהכי יפה לשמור על הידיים בצורה נקייה ומטופחת, בתקווה שזה יעזור ויגמול אותה מלכסוס ציפורניים ולהרוס את הלק…