“במקום ללמד את הבת שלך להיזהר, למדי את הבן שלך לבקש רשות”, כך נכתב בפרסום שתפס תאוצה וגרר שיתופים רבים במדיה החברתית. אני לא יכולה אפילו להתחיל להסביר כמה המשפט הזה הרתיח אותי. במשפט אחד טענו את כל מה שאני לא מאמינה בו ואני לא דוגלת בו, כמו שימוש בפמיניזם בצורה לא מוצדקת, החלשת הנשים, הפיכת הילד לאנס פוטנציאלי והפלייה מגדרית. לא, לא שאני לא חושבת שאני צריכה לחנך את הבן שלי – ההפך הוא הנכון. אבל אני צריכה לחנך את הבת שלי לא פחות.
בשם הפמיניזם, אנחנו הנשים, מרשות לעצמינו לדרוש שיוויון, אבל אנחנו עושות את זה בדרך שיורה לנו לא רק ברגל אחת, אלא בשתי הרגליים. הסיבה העיקרית היא שאנחנו באות ממקום מוחלש של “מגיע לי, אכלו לי, שתו לי, לקחו לי, עכשיו תחזירו ובגדול!”. כל עוד זה מתרחש ומתקיים בזירה של הגדולים, אני לא מתרגשת. מזמן הפסקתי להגדיר את עצמי פמיניסטית ואני חיה לפי ההגדרות ולפי הערכים שאני קבעתי לעצמי. אבל כשזה מגיע לאיך אני אמורה, סליחה – חייבת לחנך את הבן שלי, שהרי שברור שהוא יגדל להיות בחור דוחה ומגעיל שרק ינסה לגעת בבנות… אני אומרת – עד כאן!
ללמד את הבת להיזהר ואת הבן לבקש רשות
נכון, הנתונים מראים שנשים חשופות יותר להטרדות מיניות וגם נאנסות יותר. זה לא אומר שכל הפגנה של חיבה או מחמאה היא הטרדה מינית על ידי אנס פוטנציאלי. זה גם לא אומר שגברים לא מוטרדים מינית ונאנסים. אבל עזבו רגע את הסטטיסטיקה, בואו נדבר על מה שקורה בפועל. לא, אין הצדקה להטרדה מינית. לא, אין הצדקה לאונס. ואני לא יכולה להתחיל לתאר מה שאני מאחלת לאנסים. אבל גם אי אפשר לחנך את הילדים שלנו למצב בו ילדות, נערות ונשים לעתיד, תגדלנה ותעשנה מה שבראש שלהן, תלבשנה מה שהן רוצות, תתנהגנה איך שהן רוצות, אפילו תזלזלנה בבנים, רק כי הן בנות ולהן מותר ועליהן צריך להגן. לעומתן, אתה, גבר, ואם רק תרים יד ישר נפרסם את זה במדיה החברתית. (שיימינג מישהו…?)
אז רגע לפני שכל האימהות לבנות קופצות עליי (ואין מה לעשות, אימהות לבנים קצת יותר מבינות שיש פה האשמה ולא רק צורת חינוך), אני לא חושבת שמה שהנערה לובשת או איך שהיא מתנהגת מצדיקים אונס! אבל, אני כן חושבת שצריך לחנך ילדות להתנהג בצורה מסוימת. להעריך את עצמן ואת גופן. שידעו לדאוג לעצמן. שיגדלו לדעת עם מי ללכת, לדעת מתי להגיד לא ושהלא שלהן לעולם לא ישתמע לשני פנים (כשאת אומרת לא למה את מתכוונת… מכירים את השיר?!).
גם כשאני הייתי נערה התלבשתי חשוף. ופלרטטתי. חיפשתי את תשומת לב הבנים. אבל תמיד, ת-מ-י-ד, ידעתי מתי הגבול, איפה לא ועד איפה כן. תמיד ידעתי לעצור, לכבד את עצמי קודם כל ולא לעשות שטויות ולהתחרט עליהן לאחר מכן. בנוסף, תמיד ידעתי לשמור על החברות שלי. אז את הבת שלי אני אגדל באותה צורה – להיות חזקה. להיות נשית ועצמאית, לעמוד על שלה ולא לתת לאף אחד להעמיד אותה בסיטואציה שלא נוחה לה. אחנך גם לעשות הכל בשביל להימנע מלהגיע לאותן סיטואציות. זה כמו בכביש, אני יכולה להיות הנהגת הכי טובה שיש, אבל יש עוד נהגים. אז היא צריכה לדעת גם לא להסתבך.
עכשיו נעבור לבנים. את הבן שלי אני אלמד להיות ג’נטלמן. מה זה אלמד? אני כבר מלמדת. הוא יעריך בנות ויתנהג אליהן בכבוד ותמיד יזכור שיש לו אמא ואחות ויתנהג בהתאם. אבל זה לא פותר את הבת שלי, או אף בת אחרת. הבן שלי הוא לא אנס בפוטנציה. הוא לא יטריד מינית. אבל הוא יהיה נער שיפלרטט וישתעשע ובטח ישבור לב אחד או שניים. במציאות של היום, גם זה הפך לפשע. במציאות של היום הוא יכול להגיד לנערה שהיא יפה ומבחינתה זו הטרדה ואני לא רוצה לחשוב מה הלאה. אז בואו נזכור שכולנו בסיפור הזה יחד – הבנים והבנות. הנערים והנערות. הגברים והנשים. ובעיקר אנחנו ההורים.
למדו את הבן שלכם לבקש רשות, ולמדו את הבת שלכם להיזהר. כי תמיד יהיו כאלה שלא יבקשו רשות. למדו את הבן שלכם להעריך בנות ולהתנהג אליהן בכבוד, אבל למדו את הבת שלכם לא לשחק משחקים ובטח שלא לשחק באש. כי תמיד יהיה מי שינצל זאת.
דבר נוסף שהגיע אליי לאחרונה היה תמונה של אב שמחבק את הבת שלו וכתוב משהו בסגנון של “הסתכל על הבת שלך ותדמיין שהיא יוצאת עם מישהו כמוך. הפסקת לחייך? תשתנה”. ואני שואלת – איפה הגרסה הנשית? – “הסתכלי על הבן שלך ותדמייני שהוא יוצא עם הנערה שהיית. השארת אותו מבולבל? השתני!”. אי אפשר לחנך את כל העולם, אבל גם אי אפשר לחנך רק את הבנים. זה מחזיר אותנו להיות המין החלש והמסכן שדורש הגנה. הרי אנחנו כבר לא שם. בטח שלא בשם הפמיניזם!